משנה ב: הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת. נְכָסִים מֻעָטִין, הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים. הָאוֹמֵר אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטֹּל מָנֶה, יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה. נְקֵבָה מָאתַיִם, יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. אִם זָכָר מָנֶה אִם נְקֵבָה מָאתַיִם, וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, זָכָר נוֹטֵל מָנֶה וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. יָלְדָה טֻמְטוּם, אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא, יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל:
הִנִּיחַ המת בָּנִים, וּבָנוֹת, וְטֻמְטוּם – ספק זכר ספק נקבה, בודאי מגיע לו או חלק מהירושה כבן או מזונות כבת, אמנם כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אינו מקבל אלא את הסכום המועט שבהם, ולכן בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, ויש בהם גם כדי ירושה לבנים וגם כדי מזונות לבנות, הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת, ואומרים לו שמא נקבה אתה, ואינך יורש כאחד הבנים, אלא מקבל מזונות כאחת הבנות. אך אם היו הנְכָסִים מֻעָטִין, שהבנות ניזונות מהנכסים והבנים אינם מקבלים כלום, הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים, ואומרות לו שמא זכר אתה ואינך זכאי למזונות, וגם ירושה אינך מקבל, כמו הבנים שאינם יורשים בנכסים מועטים.
אף על פי שאין אדם יכול להקנות ממון לעובר שעדיין לא נולד, מכל מקום שכיב מרע יכול להקנות ממון לבנו בעודו עובר במעי אשתו, כיון שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, וגומר בדעתו להקנות לו, ולכן אדם הָאוֹמֵר לפני מותו, אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטֹּל מָנֶה, אם יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה. ואם אמר שאם תלד נְקֵבָה תקבל מָאתַיִם, ויָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. ואם אמר כך, אִם תלד אשתי זָכָר יקבל מָנֶה, ואִם תלד נְקֵבָה תקבל מָאתַיִם, וְיָלְדָה תאומים, זָכָר וּנְקֵבָה, הרי הזָכָר נוֹטֵל מָנֶה, וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. יָלְדָה טֻמְטוּם, שהוא ספק זכר ספק נקבה, אֵינוֹ נוֹטֵל כלום. אִם אָמַר כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל סכום מסוים, אף אם ילדה טומטום הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא, יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל, שהרי ממה נפשך בין אם הוא בן ובין אם הוא בת, הרי הוא יורש הכל.
