משנה י: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין:
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, והוא בנה היחיד, והיא אלמנה, שהנכסים בחזקתה, יורשי הבן טוענים שהאם מתה תחילה, וירש אותה הבן, וכשמת הוריש להם את נכסיה. ויורשי האשה ממשפחת בית אביה טוענים שהבן מת תחילה, ולא ירש את נכסיה, וכשמתה הורישה להם את כל נכסיה, אֵלּוּ וָאֵלּוּ – בית שמאי ובית הלל מוֹדִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ יורשי הבן ויורשי האם בנכסי האם, כיון ששניהם באים מכח טענת ירושה, והדבר ספק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁלדברי בית הלל הַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן, והיינו בחזקת יורשי האם, כיון שגם בחייה, לאחר מיתת בעלה, מתייחסת היא אחר שבט אביה, והממון נחשב בחזקת משפחת אביה, והם יורשים אותה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, עַל הַחֲלוּקִין – על המחלוקות שהתבארו במשניות הקודמות אָנוּ מִצְטַעֲרִין, שלא הושוו בית שמאי ובית הלל לדעה אחת, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין, ולומר שגם בנידון זה, שלדעת תנא קמא אין מחלוקת, נחלקו בו בית שמאי ובית הלל.
