כפי שהתבאר, שמואל העמיד את הברייתא ביבם, שכיון שמת אותו בן שנשלחה השושבינות על ידו, חולקים האחים בדמי השושבינות שיישלחו. תמהה על כך הגמרא, מִכְּלַל – משמע מכך, דְּהַאֵיךְ מְשַׁלֵּם – שאותו אחד שקיבל את השושבינות בחיי אותו בן, צריך לחזור ולשלוח את דמי השושבינות, וְלֵימָא – והרי יכול הוא לומר, תְּנוּ לִי שׁוּשְׁבִינִי, וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ, ובלא זה אינו חייב להחזיר את מה שקיבל, וכיון שאותו שושבין כבר מת ואינו יכול לשמוח עמו, אין לחייבו לשלם כלל.
מתרצת הגמרא, אָמַר רַב יוֹסֵף, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – באיזה אופן עוסקת הברייתא, כְּגוֹן שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְלֹא הִסְפִּיק לְפוֹרְעוֹ דמי שושבינותו, עַד שֶׁמֵּת, ובאופן כזה, עליו לתת את דמי השושבינות לשאר האחים [ובזה חידשה הברייתא שאין היבם יורש את דמי השושבינות שהיו ראויים להגיע למת, כיון שאינו יורש ב'ראוי'].
אָמַר רַב פָּפָּא, הִילְכְתָא – כך היא ההלכה, לאחר שנעשו הקידושין, קודם הנישואין, בֵּין שֶׁמֵּת האָרוּס, בֵּין שֶׁמֵּתָה האֲרוּסָה, בֵּין הָדַר בֵּיהּ אִיהוּ – ובין באופן שחזר בו החתן מהנישואין, מוֹהֲרֵי הָדְרִי – המתנות ששלחו החתן והכלה זה לזה, חוזרים, וכל אחד צריך להשיב מה שקיבל במתנה, קִידּוּשֵׁי לֹא הָדְרִי – כסף הקדושין שנתן לה אינו חוזר, אלא נשאר בידה. הָדְרָה בָּהּ אִיהִי – ואם היא חזרה בה ואינה רוצה להנשא, אֲפִילּוּ קִידּוּשֵׁי הָדְרִי – אפילו כסף הקדושין חוזר לבעל.
אֲמֵימַר אָמַר, אף באופן שהאשה היא שחזרה בה, מכל מקום קִידּוּשֵׁי לֹא הָדְרִי – אין דמי הקדושין חוזרים, ואף שמעיקר הדין היה ראוי שיחזור כסף הקדושין לבעל, תקנו חכמים שלא יחזור כסף הקדושין לבעל, גְּזֵרָה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ אנשים שלא חלו הקדושין כלל, ויסברו שקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ, כלומר, אם יבוא אותו אדם לישא את אחותה, לפי האמת אין קדושין אלו חלים כלל, שהרי אין אדם יכול לקדש את אחות אשתו, גם אחרי שגירש את אשתו, כל זמן שאשתו חיה, אך כיון שתחזיר האשה את כסף הקדושין יסברו בני אדם שזו ראיה שלא חלו כלל הקדושין, ויתירו לו לישא את אחותה, ולכן אמרו שלא תחזיר האשה את כסף הקדושין, וְכֵן הִילְכְתָא – וכך היא ההלכה.
שנינו במשנה, 'שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין'. תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשׁוּשְׁבִינוּת, נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין, כלומר, הנותן לחבירו מתנה בעת שנשא אשה, חייב הלה להשיב לו מתנה דומה בעת שהלה נושא אשה, ואם אינו מחזיר לו יכול הלה לתובעו בבית דין על כך, וְחוֹזֶרֶת בְּעוֹנָתָהּ – זמן השבתה הוא בזמן שהשושבין עצמו נושא אשה, וכיון שזהו זמן הפרעון אי אפשר לתבוע זאת קודם לכן. וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית, אם משיב לו יותר ממה שקיבל ממנו. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם.
ומבארת הגמרא דינים אלו, 'נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין' וְ'חוֹזֶרֶת בְּעוֹנָתָהּ', כִּי מִלְוֶה דָּמְיָא – כיון שהשושבינות נחשבת כהלואה לענין זה. וְ'אֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית', דְּלָאו אַדַּעְתָּא דְּהָכִי יָהֵיב לֵיהּ – כיון שלא נתן לו את התוספת בתורת ריבית, אלא דרך גמילות חסדים. וְ'אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ' כיון דְּלֹא קָרִינָא בָּהּ – לא שייך בזה האיסור של 'לֹא יִגּוֹשׂ', כיון שאין מתנה זו ניתנת לגביה עד שהלה ישא אשה. וְ'אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם', כיון דַּהֲוָה לֵיהּ רָאוּי – כיון שזהו ממון הראוי לבוא ליד האב, ועדיין לא בא לידו, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פי שנים בְּרָאוּי, כִּבְמוּחְזָק – כפי שהוא נוטל מממון שהיה מוחזק ביד האב בזמן פטירתו.
