משנה
מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ – אדם שיש לו שטר חוב על חבירו, ונמחק נוסח השטר באונס, כגון מחמת התיישנות או מחמת מים, מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים שיראו את נוסח השטר קודם שימחק, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין, והעדים מעידים מה היה כתוב בשטר, וְהֵן [-בית דין] עוֹשִׂין לוֹ שטר 'קִיּוּם', כלומר, כותבים שטר חדש בנוסח זה, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וכותבים מה היה כתוב באותו שטר שנמחק, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו [והטעם שכותבים את שמות העדים, כדי שיוכלו דיינים אחרים לברר אם אכן היו אלו עדים כשרים].
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵיזֶהוּ קִיּוּמוֹ – מה הוא נוסח הקיום שכותבים הדיינים בשטר, אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי הדיינים, הוֹצִיא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי שְׁטָר מָחוּק לְפָנֵינוּ, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו החתומים באותו השטר, אִם כָּתוּב בּוֹ באותו שטר קיום 'וְהוּזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָן שֶׁל עֵדִים וְנִמְצֵאת עֵדוּתָן מְכֻוֶּנֶת', הרי שאין הדיינים מעידים רק על חתימות העדים, אלא גם ששאלו את העדים עצמם ואמרו להם שאכן חתמו על שטר זה ולא היה זה שטר מזויף, ולכן גּוֹבֶה בשטר זה מאותון זמן שהיה כתוב בשטר הראשון, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה נוספת, וְאִם לָאו – אם לא כתוב נוסח זה, נמצא שאין הדיינים מעידים על אמיתות עדותם של העדים, אלא רק על כך שהיו חתימותיהם באותו שטר שנמחק, ולכן יש לחשוש שמא היה זה שטר מזויף, או שמא כתב ללוות ולבסוף לא לוה, ולכן צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שאכן היה זה שטר כשר.
דין נוסף, שטר חוב שנִקְרָע בכוונה, הרי הוא פָּסוּל, כיון שהקריעה מוכיחה שהוא פרוע, אבל אם נִתְקָרַע מאליו, כָּשֵׁר. נִמְחַק הכתב שבשטר אוֹ נִטַּשְׁטֵשׁ, אִם עדיין רִשּׁוּמוֹ של הכתב נִכָּר, כָּשֵׁר.
מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן הוא נחשב כ'נִקְרָע', וְהֵיכִי דָּמֵי 'נִתְקָרַע', ואיך יודעים אם הוא נקרע בכוונה או נקרע מעצמו. ומבארת, אָמַר רַב יְהוּדָה, 'נִקְרָע' היינו קֶרַע שֶׁל בֵּית דִּין, 'נִתְקָרַע' היינו קֶרַע שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.
ממשיכה הגמרא ומבררת, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן אנו יודעים שזהו קֶרַע שֶׁל בּ"ד, ומביאה בזה שני ביאורים, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אם קרעוהו במְקוֹם חתימת הָעֵדִים, וּמְקוֹם הַזְּמַן, וּמְקוֹם הַתֹּרֶף – שמות המלוה והלוה והסכום, זהו סימן שקרעוהו בית דין בכוונה כיון שהיה פרוע, ולכן אין גובים בו. אַבַּיֵי אָמַר, קרע של שְׁתִי וָעֵרֶב, זהו קרע של בית דין, המוכיח שהשטר פרוע.
