אָמַר מַר, לגבי שטר מכירה על קרקע שנמחק, שכותבים לו בית דין שטר חדש, 'חוּץ מִן הָאַחֲרָיוּת שֶׁבּוֹ', כלומר, שאין כותבים לו בשטר החדש שאם יטלו ממנו את הקרקע ישלם לו המוכר את דמי המכירה. מבררת הגמרא, מַאי טַעְמָא – מדוע אין כותבים לו אחריות נכסים בשטר החדש. ומבארת, אָמַר רַב סַפְרָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת מכירה עַל שָׂדֶה אַחַת, מחשש דִּילְמָא אָזֵיל בַּעַל חוֹב טָרִיף לֵיהּ לְהַאי – שמא יבוא בעל חובו של המוכר, הנושה בו מעות, ויוציא מהקונה את הקרקע תמורת החוב שהמוכר חייב לו, וְאָזֵיל הַאי וְטָרִיף לָקוֹחוֹת – וילך הקונה, שיש לו אחריות נכסים, והמוכר חייב לשלם לו את דמי הקרקע, וכיון שאין לו מעות לשלם לו ילך הקונה ויחפש קרקעות שהיו שייכות למוכר, ומכרם לאחרים, ויוציא אותם מיד הקונים המחזיקים בהם, וזהו כדין, אך אחר כך יעשה הקונה הזה קנוניא עם בעל חובו של המוכר, וְהָדַר אָמַר לֵיהּ לְבַעַל חוֹב – ויאמר אותו קונה לאותו בעל חוב הנושה במוכר, שנטל ממנו את הקרקע, שׁוּף לִי פּוּרְתָּא – המתן לי מעט, דְאֵיקוּם בְּהָא אַרְעָא – והנח לי לתפוס קרקע זו פעם נוספת, אף שלפי האמת אינה שלי, וְהָדַר תָּא טַרְפָּא מִינַּאי – ותחזור ו'תטרוף' אותה ממני, כלומר, התנהג כאילו אתה גובה ממני את הקרקע פעם נוספת תמורת החוב שהמוכר חייב לך, וְהָדַר אָזֵיל טָרִיף לָקוֹחוֹת – ואני אלך שוב ואגבה מלקוחותיו של המוכר את קרקעותיהם תמורת דמי הקרקע שכביכול המוכר חייב לי, ויעשה זאת על ידי שיהיו לו שני שטרות מכירה על הקרקע, אם אכן היו בשניהם אחריות נכסים, ובכל אחד מהם היה גובה קרקע אחרת, על ידי קנוניא זו, ולכן אין כותבים לו אחריות נכסים בשטר השני.
תמהה הגמרא, וְכֵיוָן דְּקַרְעִינֵיהּ לִשְׁטָר דְּמַלְוֶה בְּמַאי טָרִיף לֵיהּ, כלומר, הרי בפעם הראשונה שיגבה ממנו המלוה את הקרקע, יקרעו לו בית דין את שטר ההלואה, כדי שלא יוכל לגבות את אותה הלואה פעם נוספת, ואם כן כיצד על ידי הקנוניא יוכל לגבות ממנו את הקרקע פעם נוספת, והרי למלוה אין שני שטרות על חובו.
מתרצת הגמרא, באמת אין מדובר באופן שבעל חובו של המוכר הוא שהוציא את הקרקע מיד הקונה, לֹא צְרִיכָא – ולא הוצרכה הברייתא להשמיענו דין זה, אלא באופן דְּקָא אָתֵי מִכֹּחַ אֲבָהָתֵיהּ – שבא אדם וטען שהקרקע שביד הקונה, שעליה נכתבו שני שטרות, היא קרקע השייכת לאבותיו, והמוכר אותה גזלה ממנו, ויביא על כך שני עדים ויוציאנה מיד הקונה, ועל ידי זה יכול הקונה להוציא מיד המוכר או מיד הלקוחות של המוכר קרקע אחרת, תמורת דמי המכירה ששילם לו על קרקע גזולה זו. ויעשו קנוניא, וישב הקונה בקרקע פעם נוספת כאילו הקרקע בידו, ולאחר זמן יביא שני עדים אחרים שיעידו שהקרקע שלו, וכביכול 'יוציא' את הקרקע מידו פעם נוספת, ועל ידי שטר המכירה הנוסף שבידו ייראה כאילו אכן הוציא מידו את הקרקע פעם נוספת באמת, ויגבה את דמי הקרקע פעם נוספת מיד לקוחותיו של המוכר, שלא כדין, ולכן אמרו חכמים שאין כותבים בשטר השני אחריות נכסים.
אָמַר מַר, 'חוּץ מִן הָאַחֲרָיוּת שֶׁבּוֹ'. מבררת הגמרא, הֵיכִי כּוֹתְבִין – כיצד כותבים שטר מכירת קרקע בלא שיהיו בו אחריות נכסים, כלומר, הרי אף שטר מכירה רגיל, שאין כתוב בו בפירוש אחריות נכסים, אנו דנים אותו כשטר שכתוב בו אחריות נכסים, כיון שאנו מניחים שהסופר שכתב את השטר טעה ושכח לכתוב בפירוש אחריות. אָמַר רַב נַחְמָן, דְּכָתְבֵי הָכֵי – כך כותבים בשטר זה, שְׁטָרָא דְּנָא – שטר זה, לֹא לְמִיגְבָּא בֵּיהּ לֹא מִמְּשַׁעְבְּדֵי וְלֹא מִבְּנֵי חָרֵי – לא נכתב כדי שיגבו בו מנכסים משועבדים שביד הקונים שקנו קרקעות אחרות מהמוכר הזה, ואף לא כדי שיגבו בו מנכסים שביד המוכר עצמו [המכונים 'בני חורין'], אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּתֵיקוּם אַרְעָא בִּידֵיהּ – אלא רק כדי שתעמוד הקרקע ביד הקונה.
