משנה ז: אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ. וְהָרַמַּאי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּאי. כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְּהֵא בַדָּמִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:
אדם שהכריז על אבידה, ובא אדם ואמר שהוא המאבד, ואָמַר אֶת הָאֲבֵדָה – איזה חפץ איבד, וְלֹא אָמַר את סִימָנֶיהָ של האבדה, לֹא יִתֶּן לוֹ. וְהָרַמַּאי – אדם הידוע ומוחזק כרמאי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר את סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי השבת אבידה 'עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ', כלומר, אל תחזיר את האבידה עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיךָ, הטוען שהיא שלו, אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּאי.
כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל – כל מציאה שהיא בעל חיים שיש ממנו הוצאות והכנסות, כגון תרנגולת האוכלת ומטילה ביצים, צריך המוצא להחזיקו ברשותו, ויַעֲשֶׂה וְיֹאכַל, ועל ידי ההכנסות שיש ממציאה זו ישלם את ההוצאות, ולא ימכרנו, כיון שנח לבעלים לקבל בחזרה את הדבר שאיבדו. וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל – שאין ההכנסות מכסות את ההוצאות, אין המוצא צריך להפסיד ולפרנסו משלו, אלא יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ', רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, שאם יצטרך להוציא עליהם הוצאות רבות [והמאבד יצטרך לשלם לו אותם אחר כך], אין זו השבה טובה.
מַה יְּהֵא בַדָּמִים – מה יעשה המוצא באותם דמים שקיבל תמורת האבידה שמכר, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן – מותר לו להשתמש בהם לעצמו, לְפִיכָךְ – כיון שיש לו הנאה ממעות אלו שהוא רשאי להשתמש בהם, אף אם עדיין לא השתמש בהם בפועל דינו כשואל, ואִם אָבְדוּ המעות, ואפילו באונס, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, אלא ישמרם כמות שהם עבור המאבד, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.
