משנה יא: אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֵבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה. וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו חָכָם שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְׂאוֹי. מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי. פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם. פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ:
משנתנו עוסקת בענין אדם שיש לפניו כמה אבדות, מה סדר הקדימויות ביניהם:
אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת, וכן אם היו לפניו אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת, כיון שנאמר 'אפס כי לא יהיה בך אביון', כלומר, הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות, ולכן על האדם לטפל באבידת עצמו, ואחר כך באבידת אביו או רבו.
היו לפניו אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ המובהק, שרוב חכמתו ממנו, אבידתו שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, לפי שֶׁאָבִיו הֵבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם היה גם אָבִיו חָכָם, והיה שקול בחכמה כמו רבו, אבידתו שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְׂאוֹי, ובא לעזור להם, מַנִּיחַ אֶת המשא שֶׁל רַבּוֹ מעליו, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ שבויים בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה תחילה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם, אף על פי שאינו שקול בחכמה כמו רבו, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, כיון שבמצב זה שיש בו סכנת נפשות, אם אביו תלמיד חכם חייב להצילו תחילה, אף שאינו חכם כל כך כמו רבו, אבל לגבי אבידת ממון, שאין בזה הפסד כל כך לאביו, של רבו קודמת אף אם אביו תלמיד חכם, כל זמן שאינו שקול בחכמה כרבו.
