רביעי
י"ט אייר התשפ"ו
רביעי
י"ט אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ד, משנה א

משנה א: הַזָּהָב קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת, וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן. מִטַלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמִּטַלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה:

להבנת המשניות הבאות יש להקדים כמה כללים בדיני הקנינים: א. דרך הקניה של מטלטלין הוא על ידי משיכה, אבל נתינת כסף אינה קונה [ונחלקו אמוראים אם כך הוא מדין תורה, או שתקנת חכמים היא]. ב. קנין חליפין, של החלפת חפץ תמורת חפץ, מועיל בכל המטלטלין, וכאשר מושך אחד הצדדים את החפץ הנקנה, זוכה הצד שכנגדו בחפץ השני, אף אם אינו נמצא בפניהם כלל, ולא עשה בו מעשה קנין. אבל אם משך המוכר את הכסף, אין הקונה זוכה בחפץ, כיון שכאמור כסף אינו קנין המועיל במטלטלין, ואף לא כאשר עושים כן בתורת 'חליפין', עד שימשוך הקונה את החפץ הנקנה.

משנתנו מבארת שאף בין סוגי המטבעות, יש שנחשבות לענין דינים אלו כ'כסף', ויש מטבעות הנחשבות כמטלטלין, והדבר תלוי במידת השימוש באותו מטבע, שהמטבע שיותר קל להשתמש בה, ומתקבלת בכל מקום, היא הנחשבת כ'כסף' לעומת המטבעות האחרות.
דינרי זהב, שאינם מתקבלים בקלות בכל מקום, נחשבים כ'מטלטלין' לעומת דינרי הכסף, המתקבלים בכל מקום, ולכן הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף – שני בני אדם המחליפים דינרי זהב כנגד דינרי כסף בשווי דומה, הרי משיכת דינרי הזהב על ידי הצד הקונה אותו מועילה לקנותם, כפי שמועילה משיכה בכל המטלטלין, ובכך מתחייב הוא לתת לצד שכנגדו את דינרי הכסף, ואינו יכול לחזור בו, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב – אך נתינת דינרי הכסף נחשבת כקבלת 'כסף', ואין הדבר מועיל לקנות את דינרי הזהב, הנחשבים 'מטלטלין', וכפי שהתבאר שנתינת כסף אינה קונה ללא משיכה, ויכולים עדיין שני הצדדים לחזור בהם מהמכירה.

הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף – דינרי נחושת נחשבים כ'מטלטלין' לעומת דינרי כסף, ומשיכתם מועילה כקנין, וחייב הלה לתת את דינרי הכסף שהתחייב בהם, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת – אך אם משך האחד את דינרי הכסף, אין זו משיכה הקונה, אלא הרי זה כקבלת כסף, ואין הלה חייב לתת את מעות הנחושת, אלא עדיין לא חל המקח, עד שימשכו את מעות הנחושת.

מָעוֹת הָרָעוֹת – שאינן מתקבלות כל כך, נחשבות הן כ'מטלטלין', ולכן קוֹנוֹת במשיכתן אֶת המעות הַיָּפוֹת, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. וְאילו המעות הַיָּפוֹת הנחשבות כ'כסף', אֵינָן קוֹנוֹת אֶת המעות הָרָעוֹת.

אֲסִימוֹן – מטבע שלא הוטבעה בו צורה, נחשב הוא כ'מטלטלין', וקוֹנֶה במשיכתו אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן.

מִטַלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וכפי שהתבאר, שמשיכתם יוצרת קנין, ומשועבד הקונה לתת את המעות, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַלְטְלִין, לפי שאין נתינת כסף מועילה כקנין.

זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמִּטַלְטְלִין – אם נותנים המוכר והקונה חפץ תמורת חפץ, ללא מעות כלל, קוֹנִין זֶה אֶת זֶה בקנין חליפין.

https://2halachot.org/halacha/מסכת-בבא-קמא-פרק-א-משנה-א1