לאחר שהתבארו דיני המטבעות השונים לגבי קנינים, יתבארו עתה כללים אלו לגבי הלכות ריבית: וְכֵיוָן דַּהֲוֵי פֵּירָא לְגַבֵּי כַּסְפָּא – וכיון שהתבאר שמטבע של זהב נחשבת כ'פירות', כ'מטלטלין', לעומת מטבע של כסף שיש לה דין 'מטבע', לְעִנְיַן הַלְוָאָה נַמִּי – גם לענין הלכות ריבית יש חילוק בין המטבעות, והוא על פי מה שגזרו חכמים שלא להלוות פרי תמורת פרי, מחשש שמא בין זמן ההלואה לבין זמן הפרעון יתייקר מחיר הפירות, ונמצא ששילם הלוה יותר ממה שלוה, אמנם במטבעות אין חשש כזה, כיון שערך המטבעות הוא קבוע, ורק מחיר הפירות והמטלטלין הוא המשתנה, וכלל זה שייך גם במטבעות זהב ומטבעות נחושת, מאחר והתבאר שדינם כ'מטלטלין' לענין קנינים, הרי דינם כן אף לגבי ריבית, ולכן אָסוּר לִלְווֹת דִּינָר זהב בִּתמורה להחזרת דִינָר זהב, מחשש שֶׁמָּא יַלְוֶנּוּ דִּינָר זהב שֶׁשָּׁוֶה בִּשְׁעַת הַלְוָאָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דִּינְרֵי כֶּסֶף, וּבִשְׁעַת פֵּרָעוֹן יהיה דינר זהב שָׁוֶה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דינרי כסף, ונמצא שהחזיר לו יותר ממה שקיבל, וְלֹא מָצִית לְמֵימַר כַּסְפָּא הוּא דְּזוֹל – ואינך יכול לומר שמטבעות הכסף הם שהוזלו [ולכן מקבלים תמורת דינר זהב עשרים וחמשה דינרי כסף, ולא רק עשרים וארבעה], ומטבע הזהב נשאר בשוויו כפי שהיה בשעת ההלואה, דְּהָא אָמַרְתְּ – שהרי התבאר בסוגייתנו, כַּסְפָּא טִיבְעָא הֲוֵי לְגַבֵּי דַּהֲבָא – שלעולם מטבעות הכסף הן שנחשבות 'מטבע' לעומת מטבעות הזהב, שנחשבים כמטלטלין וכפירות, אֶלָּא ודאי דַּהֲבָא הוּא דְזָל – הזהב הוא שהוזל, דְּהוּא פֵּירָא לְגַבֵּי כַּסְפָּא – שהרי הוא נחשב כ'פירות' לעומת הכסף, ונמצא שהוא מחזיר לו דבר יקר יותר ממה שלוה ממנו, הִלְכָּךְ – ולכן אָסוּר לִלְווֹת דִּינָר זהב בְּדִינָר זהב, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לִלְווֹת סְאָה בִּסְאָה – כפי שאסרו חכמים ללוות סאה תבואה תמורת החזרת סאה תבואה לאחר זמן, מחשש שמא יתייקר בינתיים מחיר התבואה, ונמצא שמחזיר לו יותר ממה שקיבל, והרי זו ריבית.
מוסיף הרי"ף ואומר, אמנם התבאר בסוגייתנו שמטבע זהב נחשב כ'פירות' וכ'מטלטלין' לעומת מטבע כסף, אך זהו רק כאשר דנים על שתי סוגי המטבעות באותו מקח עצמו, והיינו כאשר מחליף אדם עם חבירו מטבע זהב תמורת מטבעות כסף, אֲבָל לְעִנְיַן פֵּירֵי וּשְׁאָר מִטַּלְטְלֵי – אך כאשר בא האדם לקנות פירות או מטלטלין ממש, דַּהֲבָא טִיבְעָא הֲוֵי – ודאי שגם מטבע זהב נחשב כ'מטבע' לענין מקח זה, ולכן אם מושך את המטבעות זהב אין הפירות או המטלטלין נקנים לו אם הם נמצאים במקום אחר [ואילו היה הדין שמטבע זהב נחשב לכל דבר כפירות, הרי שהקונה פירות במטבע זהב היה דינו כמחליף פירות בפירות, שכאשר מושכים את מטבע הזהב נקנים הפירות בכל מקום שהם], דְּלֹא אַשְׁכְּחָן מַאן דְּסָבַר – שהרי לא מצאנו מי שסובר דְדַהֲבָא לְגַבֵּי פֵּירֵי – שמטבע זהב לגבי קניית פירות ממש, פֵּירָא הֲוֵי – דינו גם כן כפירות, אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם [-כנגד דעתם של] בֵּית הִלֵּל, וְאַלִּיבָּא דְּלִישָּׁנָא קַמָּא – ולפי הלשון הראשונה בגמרא, וְאַדַּעְתָּא – ורק לדעתו דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אֲבָל אַלִּיבָּא [-לשיטתו] דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲפִלּוּ לְבֵית שַׁמַּאי, מטבע זהב טִיבְעָא הֲוֵי לְגַבֵּי פֵּירֵי – דינו כמטבע ביחס לפירות ממש. וְאִי אֲפִלּוּ הַוְיָא הִלְכְתָא – ואפילו אם היתה ההלכה כְּבֵית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל, לֹא מָצִית אָמַרְתְּ דְדַהֲבָא פֵּירָא הֲוֵי לְגַבֵּי פֵּירֵי – לא היית יכול לפסוק להלכה שמטבעות זהב נחשבות כ'פירות' ביחס לעומת פירות ממש, דְּהָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי הִיא – שהרי נחלקו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בדעת בית שמאי בנידון זה, דְּרַבִּי יוֹחָנָן מוֹקִים לְבֵית שַׁמַּאי ובֵּית הִלֵּל תַּרְוַיְיהוּ אִית לְהוּ – שהרי רבי יוחנן מעמיד את דעתם של בית שמאי ושל בית הלל בשיטה אחת, שלדעת שניהם מְחַלְּלִין פֵּרוֹת של מעשר שני עַל דִּינָרִין של זהב, דְּשָׁמְעַתְּ מִינָּהּ – שיש ללמוד מכך דְּדִינָרֵי לְגַבֵּי פֵּירָא טִיבְעָא הֲוֵי – שדינרי זהב לעומת פירות ממש נחשבים כ'מטבע' ולכן אפשר לחלל עליהם מעשר שני, המתחלל רק על מטבעות. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא החולק, דְּמוֹקִים לְבֵּית שַׁמַּאי דְּלֵית לְהוּ דִּמְחַלְּלִין פֵּרוֹת עַל דִּינָרִין – והוא מעמיד את שיטת בית שמאי שהם סוברים שאין מחללים פירות מעשר שני על דינרי זהב, דְּסָבְרִי – כיון שהם סוברים [לפי שיטתו] דדַּהֲבָא לְגַבֵּי פֵּירֵי פֵּירָא הֲוֵי – שמטבעות זהב ביחס לפירות נחשבים כפירות, וכיון שאין מחללים מעשר שני אלא על מטבע, אי אפשר לחלל עליהם מעשר שני, וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו כלל זה, דְּכָל הֵיכָא דִּפְלִיגֵי – שבכל מקום שנחלקו רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הִלְכְתָא – ההלכה היא כְּרַבִּי יוֹחָנָן, בַּר מֵהַנְהוּ תְּלָת – חוץ משלש מקומות מסוימים שבהם הלכה כרבי שמעון בן לקיש, וְכָל שֶׁכֵּן, דְּגם לשיטת רבי שמעון בן לקיש רק בית שמאי הם הסוברים כך, והרי בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה – אין הלכה כבית שמאי במקום שנחלקו עליהם בית הלל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּסוּגְיָן בְּכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדָא כְּלִישָּׁנָא בַּתְרָא – שהרי סוגיית הגמרא בכל הש"ס היא כלשון השניה של מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, וְלִישָּׁנָא בַּתְרָא – ולדעת הלשון השניה הרי בֵּין לְרַבִּי יוֹחָנָן בֵּין לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, תַּרְוַיְיהוּ אִית לְהוּ – שניהם סוברים, דְּבֵין לְבֵית שַׁמַּאי וּבֵין לְבֵית הִלֵּל, דַּהֲבָא וְכַסְפָּא תַּרְוַויְיהוּ טִיבְעָא – בין מטבעות זהב ובין מטבעות כסף נחשבות 'מטבע', וְלֵיכָּא חַד מִינַּיְיהוּ פֵּירָא לְגַבֵּי חַבְרֵיהּ – ואין אחד מהם נחשב כ'פירות' לעומת חבירו, לענין חילול פירות מעשר שני, וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי פֵּירֵי, שאין מטבע זהב נחשבת כ'פירות' לגבי פירות ממש, ולכן הקונה פירות במטבע זהב, הרי הוא כקונה במטבע כסף, וכפי שהתבאר.
