משנה א: אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית. אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ. הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין, סָאתַיִם חִטִין בְּשָׁלשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ. וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית. הַמַּרְבֶּה בַּפֵּרוֹת. כֵּיצַד. לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִין בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, וְכֵן הַשַּׁעַר, עָמְדוּ חִטִין בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין, אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בָּהֶן יָיִן. אָמַר לוֹ הֲרֵי חִטֶיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים, וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָּהֶן יַיִן, וְיַיִן אֵין לוֹ:
אסור מהתורה ליטול או לתת ריבית על הלואה, והיינו כאשר הלוה נותן למלוה יותר מהסך שקיבל ממנו. וחכמים אסרו אף אופנים שאין הלוה נותן יותר, אלא שהסחורה שבידו התרבתה בינתיים, ומשנתנו מבארת את האופנים האסורים מהתורה ומדרבנן:
אֵיזֶהוּ 'נֶשֶׁךְ', האסור מן התורה, וְאֵיזֶהוּ 'תַרְבִּית', האסור מדרבנן, ומבארת המשנה תחילה את האופן הראשון, אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ, הַמַּלְוֶה לחבירו סֶלַע, שיש בו שווי ארבעה דינרי כסף, בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין – ומתנה עם הלוה שיחזיר לו חמשה דינרים. או שהלווהו סָאתַיִם חִטִין, בְּשָׁלשׁ סאים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא, המלוה 'נוֹשֵׁךְ' מהלוה ונוטל ממנו יותר ממה שנתן לו.
וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית, זהו הַמַּרְבֶּה בַּפֵּרוֹת. ומבארת המשנה, כֵּיצַד, לָקַח הֵימֶנּוּ – קנה האדם מחבירו כור חִטִין, שזהו שיעור שלשים סאים, בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, והיינו בעשרים וחמשה דינרי כסף. וְכֵן הַשַּׁעַר – וכך היה המחיר באותה שעה, אך לא נתן לו המוכר את החיטים באותה שעה, אלא התחייב ליתנם לו לאחר זמן, כשיהיו לו. לאחר זמן, התייקרו ועָמְדוּ מחיריהם של החִטִין בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין לכור, אָמַר לוֹ הקונה למוכר, תֶּן לִי את חִטַי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן עתה ביוקר, וְלִקַּח בָּהֶן יָיִן. אָמַר לוֹ המוכר, במקום שתיטול את החיטים ותמכרם בשלשים דינרים, הֲרֵי חִטֶיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים – נחשיב זאת כאילו החיטים שאני צריך להביא לך נעשות עלי 'חוב' של שלשים דינרים, כפי שווי החיטים כיום [ודבר זה עדיין מותר הוא], והוסיף ואמר המוכר לקונה, וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָּהֶן יַיִן – נחשיב זאת כאילו יש לך אצלי יין, ותרויח שאם יתייקר היין אצטרך לשלם לך יותר, וְיַיִן אֵין לוֹ – ובאמת אין למוכר יין כלל, ובאופן זה חששו חכמים שמא לאחר זמן יתייקר היין, ויצטרך לשלם לו סכום גדול יותר מהסכום שנתן לו בתחילה [ואף שהחלק הראשון, של נתינת מעות תמורת חיטים, היה מותר אף שלא היו לו חיטים באותה שעה, ואף שבאמת התייקרו החיטים לאחר זמן, זהו כיון שנתן לו באותה שעה מעות ממש. אבל בהמשך, ש'נותן' לו את החוב והלה מתחייב תמורתו ביין, כיון שלא נתן לו מעות ממש, וגם אין לו יין ברשותו, הדבר אסור מדרבנן].
