שנינו במשנה, מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר – מותר להרבות את דמי השכירות מחמת שאינו משלם מיד, כגון השכיר לו את חצרו, ואמר לו, אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש, בסלע לחודש, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר וְכוּ' – אך אסור למכור ביוקר מחמת שאין הקונה משלם מיד, כגון מכר לו את שדהו, ואמר לו, אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה. מבררת הגמרא, מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא – מה החילוק בין הרישא לסיפא, ומדוע בשכירות אין בכך משום ריבית ובמכירה יש בכך משום ריבית. מבארת הגמרא, רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם ביאור זה, שְׂכִירוּת, אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְבַסּוֹף – אין חיוב תשלום השכירות חל אלא בסיום זמן השכירות, וְהַאי – ואדם זה, השוכר כעת חצר מחבירו בדינר זהב לחודש, כֵּיוָן דְּלֹא מָטֵי זִמְנֵיהּ לְמִיגְבָּא – מאחר ולפי האמת עדיין לא הגיע כלל זמן חיובו לשלם עד סיום השנה, לָאו אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא – אין כאן תוספת שכר על כך שממתין לו מלקבל את המעות, שהרי אינו חייב כלל לתת לו את המעות, אלא מִישְׁוָא הוּא דְשַׁוְיָא הָכֵי – זה הוא השווי האמיתי של השכירות, כפי שמתרצה המשכיר לקבל אם ישלם לו דינר זהב אחד בסוף כל חודש, וְהַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ – ומה שאומר לו המשכיר 'אִם מֵעַכְשָׁו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ בַּעֲשָׂרָה סְלָעִים לְשָׁנָה', אוֹזוֹלֵי הוּא דְּקָא מוֹזִיל גַּבֵּיהּ – הרי זה כיון שהוא מוכן לוותר לו על שני דינרי זהב אם יתן לו עשרה דינרים עתה, ובאופן זה אין משום ריבית. וְאילו בסֵיפָא, כֵּיוָן דִּזְבִינִי נִינְהוּ – כיון ששם מדובר במכירת קרקע, בָּעֵי לְמִּשְׁקָל זוּזֵי מֵהַשְׁתָּא – מצד הדין צריך הקונה לשלם לו את דמי המקח כעת, ואם כן המחיר שהוא מבקש על השדה כעת זהו המחיר האמיתי, ומה שאומר לו שאם ישלם לו לאחר זמן ישלם יותר הרי זו תוספת תשלום על המחיר האמיתי, הִלְכָּךְ אֲגַר נְטַר לֵיהּ הוּא – ולכן זו תוספת שכר על המתנת המעות בידו, וְדבר זה אָסוּר.
הרי"ף מבאר עתה שאף לגבי מכירה יש אופנים שהדבר מותר כיון שהתשלום נקבע לאחר זמן, כמו בשכירות: שנינו בתּוֹסֶפְתָּא (פ"ו ה"ד), הַלּוֹקֵחַ מֶכֶר – הקונה דבר כל שהוא מֵחֲבֵירוֹ, ואמר לו מתחילה את המחיר של הדבר עַל מְנָת לִיתֵּן לוֹ את דמי המקח מִיכַּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, רַשַּׁאי שֶׁיֹּאמַר לוֹ תֵּן לִי מִיָּד בְּפָחוֹת – אם תתן לי את דמי המקח מיד אטול ממך פחות מהמחיר הקודם, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית, כיון שבאופן זה נקבע המחיר האמיתי בתחילה על דעת כן שישלם לו לאחר שנים עשר חודש, ומוכן המוכר להוזיל לו מהמחיר האמיתי אם ישלם לו כעת, ובאופן זה אין ריבית [ורק באופן שהמחיר כבר נקבע, ומייקר לו את המחיר אם ישלם לו לאחר זמן, זהו 'אגר נטר', שמוסיף תשלום על המתנת המעות ביד הקונה, ויש בכך משום ריבית].
