ראשון
י' אלול התשפ"ו
ראשון
י' אלול התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ה, שיעור 185

משנה

'צאן ברזל' הוא כינוי לצורת השקעה, שבה ה'קרן' של ההשקעה מובטחת ואינה נפסדת לעולם, כברזל, והמשקיע והעוסק חולקים ברווחים בלבד, ואם יש הפסד, מפסיד העוסק לבדו, ומשלם למשקיע את הפסדו: אֵין מְקַבְּלִין 'צֹאן בַּרְזֶל' מִיִּשְׂרָאֵל, שהרי באופן זה נחשבת ההשקעה כהלואה, כיון שהממון חוזר ללא כל הפסד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית, שהרי תמורת ההלואה מתחייב העוסק לחלוק עם הנותן ברווחים. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְלוֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב – גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, דינו כגוי לענין ההיתר ללוות ממנו ולהלוות לו בריבית.

מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מִדַּעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כלומר, אם הלוה הנכרי לישראל בריבית, וכשהגיע זמן הפרעון נתן הישראל לגוי את הכסף, וביקשו להלוות אותו בריבית לישראל אחר, המעוניין בכך, הדבר מותר, כיון שסוף סוף הגוי הוא המלווה בריבית, אף שנעשה הדבר בהשתדלות הישראל, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל, כלומר, ישראל שהלוה מעות לגוי בריבית, וכשבא הגוי להחזירם לו רוצה לתת את הממון לישראל אחר, בהתחייבות לאותה ריבית, הרי זה נחשב כאילו הישראל מלוה את הממון בריבית לחבירו הישראל, והדבר אסור.

 

 

גמרא

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חכמים שאֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וכמבואר במשנתנו, מכל מקום יש אופן המותר אף בישראל, הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ, כלומר, נטל את הפרה מחבירו ושיערו את דמיה בשלשים דינר, וְאָמַר לוֹ המקבל לבעל הפרה, הֲרֵי פָּרָתְךָ עֲשׂוּיָה עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, שאם תמות הפרה אשלם לך שלשים דינר, וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ כדמי שכירות על הפרה סֶלַע בְּחֹדֶשׁ, מוּתָּר, לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ דָּמִים. תמהה על כך הגמרא, וַהֲלֹא עֲשָׂאָהּ דָּמִים, שהרי אמר לו שתהיה הפרה ברשותו בשלשים דינר. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, כוונת הברייתא היא שלֹא עֲשָׂאָהּ דָּמִים מֵחַיִּים, שאם יחזיר לו את הפרה כמו שהיא לא יצטרך להוסיף לו מעות, אף אם הוזל מחיר הפרה, או אם כחשה ופחת שווייה, אֶלָּא התחייב לשלם לו דמים אלו רק לְאַחַר מִיתָה, וכיון שכך אין זה דומה להלוואה, שהרי באופן זה עשוי בעל הפרה להפסיד, אם יוזל מחיר הפרה, ולכן רשאי הוא ליטול ממון על שכירות הפרה.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי