משנה ג: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וָמֵתָה, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה חַיָּב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה חַיָּב, וְאִם הוּחַמָּה פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, או ששכרה להוליכה בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ אם זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, ואין כל חילוק ביניהם מצד הדרך, וָמֵתָה, חַיָּב, כיון שיתכן ששינוי האויר גרם לה לכך, שאויר ההר שונה מאויר הבקעה.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, וְהִבְרִיקָה – נעשה החמור עיור ואינו ראוי למלאכה [ונקטה המשנה לשון סגי נהור, לשון ברק המאיר], אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא – שלקחוה חיילי המלך למלאכתם, אוֹמֵר לוֹ המשכיר לשוכר הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ, ועליו לשלם כל דמי שכירותו, כיון שמזלו גרם לכך.
מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אחר, והיינו באופן שהשכיר לו 'חמור' סתם, אבל אם השכיר לו 'חמור זה', פטור מלהעמיד לו חמור אחר.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה פָּטוּר, כיון שלא נגרם הדבר מחמת שהוליכה בבקעה, וְאִם הוּחַמָּה, שזהו נזק שנגרם לה מחמת שהוליכה בבקעה, חַיָּב. ואם שכרה לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, שהרי זה נגרם מחמת שהוליכה בהר, וְאִם הוּחַמָּה, פָּטוּר. ואִם הוחמה מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה – העלייה מרגלי ההר לראשו, חַיָּב.
