תַּנְיָא – שנינו בברייתא, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים, וְהִטְעוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת, כלומר, שחזרו בהם מהסכמתם לעבוד אצלו, אוֹ שבַּעַל הַבַּיִת הִטְעָה אוֹתָן, שחזר בו ואינו רוצה לתת להם מלאכה, אֵין לָהֶן זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת, אך אין להם תביעת ממון זה על זה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שאין להם תביעת ממון, באופן שֶׁלֹּא הָלְכוּ עדיין למלאכתם בשדהו של בעל הבית, אלא בבוקר הודיע להם בעל הבית שאינו נותן להם עבודה, אֲבָל הָלְכוּ חַמָּרִים למלאכתם על פי בקשתו של בעל הבית, וְלֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה במקום שאמר להם, או שהלכו פּוֹעֲלִים לעדור את שדהו של בעל הבית וּמָצְאוּ שָׂדֶה כְּשֶׁהִיא לַחָה ואינה ראויה לעדירה, נוֹתֵן לָהֶן שְׂכָרָן מֻשְׁלָם – לפי יום עבודה שלם, אֲבָל אינו נותן להם את כל השכר שהיה נותן להם אם אכן היו עובדים בשדהו כראוי, כיון שאֵינוֹ דּוֹמֶה חמר הַבָּא טָעוּן תבואה, שמלאכתו קשה יותר, לְחמר הבָּא רֵיקָם, ללא תבואה, וְכן אינו דומה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בשדה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל, ולכן יש לחשב כמה היו החמרים או הפועלים מסכימים להפחית משכרם תמורת זאת שלא יעשו מלאכה קשה, ומשלם להם את השאר. וכגון אם שכרם בעשרה דינרים, ותמורת זאת שלא יעסקו במלאכה קשה היו מסכימים לקבל רק שמונה, משלם להם רק שמונה. [אמנם דין זה הוא רק באופן שאחרי שחזרו מהשדה ללא עבודה לא היו יכולים להשכיר עצמם במקום אחר, אבל אם יכולים הם להשכיר עצמם במקום אחר, אין בעל הבית צריך לשלם להם, אלא אומר להם צאו והשכירו עצמכם אצל אחרים (נמוקי יוסף)].
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שאם חזרו בהם הפועלים או חזר בו בעל הבית אין להם זה על זה אלא תרעומת, באופן שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ עדיין בַּמְּלָאכָה, אֲבָל הִתְחִילוּ בַּמְּלָאכָה, שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ. כֵּיצַד, קִבֵּל הפועל קָמָה של תבואה לִקְצֹר, בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וקָצַר רק את חֶצְיָהּ וְהִנִּיחַ את חֶצְיָהּ, או שקיבל בֶּגֶד לֶאֱרֹג בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, ואָרַג חֶצְיוֹ וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ, שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ, ולפי זה מקבלים הם את שכרם, ובאופנים הללו שנקטה הברייתא, מקבלים הם מחצית משכרם, כיון שעשו חצי ממלאכתם, ואפילו הָיְתָה המלאכה שנשארה יָפָה שִׁשָּׁה דִּינָרִים, כלומר, כדי להשלים את קצירת מחצית הקמה או אריגת מצית מהבגד יצטרך בעל הבית לשלם ששה דינרים, שהם סלע ומחצה, מכל מקום נוֹתֵן לָהֶם [-לפועלים שהפסיקו את עבודתם באמצע] סֶלַע, אוֹ שיִגְמְרוּ את כל מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁתֵּי סְלָעִים, כפי התנו מתחילה. וְאִם מחצית המלאכה שנותרה שוה סֶלַע, הרי זה נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע [ובגמרא מבואר שהחידוש בכך הוא באופן שהשתנה מחיר הפועלים בינתיים]. רַבִּי דּוֹסָא חולק על דברי תנא קמא ואוֹמֵר, אם חזרו בהם הפועלים באמצע עבודתם, אינם מקבלים מחצית משכרם, אלא שָׁמִין אֶת מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת – אומדים כמה יצטרך בעל הבית לשלם לפועלים שישלימו את המלאכה שהופסקה באמצעה, ואם היתה שארית המלאכה יָפָה [-שוה] שִׁשָּׁה דִּינָרִים, והיינו סלע ומחצה, נוֹתֵן לָהֶם [-לפועלים שהפסיקו מלאכתם] שֶׁקֶל, שהוא מחצית הסלע, ונמצא שלא הפסיד בעל הבית בכך שהפסיקו את מלאכתם באמצעה, אלא מנכה משכרם את מה שיצטרך לשלם לפועלים שישלימו את המלאכה, אוֹ שיִגְמְרוּ את מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁתֵּי סְלָעִים, וְאִם על השלמת המלאכה ישלם בעל הבית סֶלַע, נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נאמר דין זה, שהחוזר בו אינו מפסיד אלא מקבל לפי חשבון עבודתו, ולרבי דוסא מנכים לו אף מה שיפסיד בעל הבית מחמתו, בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אָבוּד – באופן שאין תבואתו או סחורתו של בעל הבית אובדת מחמת הפסקת מלאכת הפועלים, ויכול הוא למצוא פועלים אחרים שיעשו לו מלאכה זו, אֲבָל בְּדָבָר הָאָבוּד, שאם לא תיעשה המלאכה עתה יפסיד בעל הבית, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶם – רשאי בעל הבית לשכור פועלים אחרים במחיר גבוה יותר, ולנכות את תוספת המחיר משכרם של הפועלים הראשונים, שהפסיקו באמצע מלאתכם, אוֹ מַטְעָן – ואף רשאי הוא להטעות את הפועלים הללו ובכך לגרום להם להמשיך את מלאכתם, ומבארת הברייתא, כֵּיצַד מַטְעָן, אוֹמֵר לָהֶן, סֶלַע קָצַצְתִּי לָכֶם בתחילה, בּוֹאוֹ וּטְלוּ שְׁתַּיִם, ולאחר שיסיימו את מלאכתם לא יתן להם אלא סלע, כפי שקצץ להם בתחילה.
מבררת הברייתא, וְעַד כַּמָּה שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן – עד איזה סכום רשאי הוא לשכור פועלים אחרים על חשבון הפועלים הראשונים, עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים זוּז ליום, כיון שזהו הסכום שדרך בעלי בתים להוסיף לפועלים כדי שיעשו להם מלאכה בדבר האבד [אמנם דין זה הוא רק באופן שיש לו ממון של הפועלים תחת ידו, וכגון שהביאו את כלי מלאכתם והשאירום בשדה, אבל אינו יכול להוציא מידם ממון אחר לשלם בו לפועלים האחרים ששכר].
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שרשאי לשכור פועלים אחרים על חשבון הפועלים הראשונים, בְּמָּקוֹם שֶׁאֵין שָׁם פּוֹעֲלִים אחרים לִשְׁכֹּר במחיר רגיל, אֲבָל יֵשׁ שָׁם פּוֹעֲלִים אחרים שיכול בעל הבית לִשְׂכּוֹר במחיר של הפועלים הראשונים, וְאָמְרוּ לוֹ הפועלים הראשונים צֵא וְּשְׂכוֹר לך פועלים אחרים מֵאֵלּוּ, אֵין לוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא תַּרְעֹמֶת:
