משנה יא: כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִתְחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם:
במשנה הקודמת הובאה דעת חכמים, הסוברים שבעניני ממונות מועיל תנאו של האדם לפוטרו מחיוב שהטילה עליו התורה. משנתנו מביאה את דעת רבי מאיר, החולק על דין זה: כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, ואפילו אם זה תנאי שבעניני ממונות, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְעוד אמר רבי מאיר, כָּל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִתְחִלָּתוֹ – שאמר האדם תחילה את המעשה ואחר כך את התנאי, כגון שאמר אתן לך מתנה זו בתנאי שתעשה דבר מסוים, תְּנָאוֹ בָטֵל, כיון שצריך התנאי להיות דומה לתנאי בני גד ובני ראובן, ששם אמר להם משה תחילה את התנאי, ואחר כך את המעשה, שהרי כך אמר להם, 'אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה', וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה'. וְכָל תנאי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לאדם לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם, אבל אם אמר לו תנאי שאי אפשר לקיימו, כגון שאמר לו על מנת שתבלע קנה בן מאה אמה וכדומה, לא התכוון באמת שיקיים הלה את התנאי, אלא התנאי בטל והמעשה קיים.
