הגמרא מביאה דינים נוספים בענין בר מצרא: אם באו שני בני אדם לקנות קרקע, אַרְעָא לְזַרְעָא – אחד רוצה לקנות את הקרקע כדי לזורעה, וְאַרְעָא לְבָתֵּי – וחבירו רוצה לקנות את הקרקע כדי לבנות בה בתים, יִשּׁוּב עָדִיף – מוטב שימכור את הקרקע לצורך בניית בתים, וְלֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְבַר מִצְרָא – ואין בזה משום דינו של בר מצרא, ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, אם היה בַּר מִיצְרָא בָּעֵי לָהּ לְזָרְעָהּ – המצרן רוצה לזרוע באותה קרקע, וְאִינִישׁ אַחֲרִינָא בָּעֵי לָהּ לְבָתֵּי – ואדם אחר רוצה לקנות את הקרקע כדי לבנות בה בתים, יִשּׁוּב הארץ בבתים עָדִיף, וְלֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְבַר מִיצְרָא.
דין נוסף בענין בר מצרא: אִיפְסִיק מְשׁוּנִּיתָא – אם יש דבר המפסיק [ולהלן יבואר מהו] בין השדה הנמכרת לבין השדה של המצרן, אוֹ רִיכְבָּא דְדִיקְלֵי – או שורת דקלים הנטועים בין השדות, חָזֵינַן – אנו רואים ובודקים, אִי יָכוֹל לְהַכְנִיס משדהו לשדה האחרת אֲפִלּוּ תֶּלֶם אֶחָד של מחרישה ועל ידו לערב את שתי השדות יחד, אִית בָּהּ – יש בזה מִשּׁוּם דִּינָא דְבַר מִיצְרָא, וְאִי לֹא – אך אם אינו יכול לערב את השדות יחד, לֵית בָּהּ – אין בזה מִשּׁוּם דִּינָא דְבַר מִיצְרָא. ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ 'מְשׁוּנִּיתָא', גֹמֶא – קני סוף, כְּדִכְתִיב (איוב ח יא) 'הֲיִגְאֶה גֹּמֶא'. וְיֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ ש'משוניתא' היינו בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וְחָזָק שֶׁבּוֹנִין אוֹתוֹ כְּדֵי לִסְגּוֹר בִּפְנֵי הַמַּיִם שֶׁעוֹלִין בְּזַעַף, וְזֶה הוּא שֶּׁשָּׁנִינוּ במשנה (אהלות פי"ח מ"ו), אֵי זוֹ הוּא הַשּׁוּנִּית, מָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמשוניתא הוּא בִּנְיָן, וְנִקְרָא מַסוּאָה בִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל.
דין נוסף בענין בר מצרא, הַנֵּי אַרְבָּעָה בְּנֵי מִיצְרָא – אותם ארבעה בני מצר, המקיפים את השדה הנמכרת, ולכל אחד מהם יש גבול עם אותה שדה, דְּקָדִים חַד מִינַּיְיהוּ וְזָבִין – וקדם אחד מהם וקנה את הקרקע שבאמצע, זְבִינֵיהּ זְבִינֵי – חל קניינו, וכל השדה שלו. אך אם אָתוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – באו כל ארבעת בעלי המצר יחד לקנות את הקרקע האמצעית, פַּלְגוּ לָהּ בְּקַרְנְזוֹל – חולקים את הקרקע באלכסון, באופן שכל אחד קונה משולש מהקרקע, שחלקו הרחב צמוד לשדהו, וחלקו הצר של המשולש מסתיים באמצע השדה.
משנה
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת, והיינו פחות משבע שנים, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, כיון שהפשתן מחליש מאד את הקרקע, ושורשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים, וְאֵין לוֹ בְּקוֹרוֹת שִׁקְמָה, כלומר, אם היה ברקע מין עץ ששמו 'שקמה', שהדרך היא לכרות את ענפיו ולהשתמש בהם כקורות לבניה, והם חוזרים וגדלים במשך שבע שנים לכפי שהיו בתחילה, אם קיבל את הקרקע לפחות משבע שנים אינו רשאי לכורתם, כיון שלא יוכל להחזירם כפי שהיו בשעה שקיבלם. אבל אם קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לשֶׁבַע שָׁנִים, זוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְּקוֹרוֹת שִׁקְמָה, כיון שעד שיעברו שבע שנים לא ישארו שורשי הפשתן, ויחזרו ענפי השקמה לכפי שהיו בתחילה, אבל בשנים הבאות לא יזרענה פשתן, ולא יקצוץ את קורות השקמה.
