משנה ו: שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שֶׁל עֶלְיוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלֹּאת אֶת גִּנָּתוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹל, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן:
שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ במעלה ההר, והדופן שביניהם נמצאת באויר הגינה התחתונה, והיא הבסיס לגינה העליונה, וְהַיָּרָק צומח בֵּינְתַיִם, באותה דופן של ההר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הכל שֶׁל עֶלְיוֹן, כיון שהירק צומח מהאדמה, והאדמה היא של העליון. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הכל שֶׁל תַּחְתּוֹן, כיון שנמצא הירק באוירו. וביארו את טעמיהם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, הרי אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ, אֵין כָּאן יָרָק, ולכן ראוי שיהא הירק שייך לו. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הרי אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן יכול לְמַלֹּאת אֶת גִּנָּתוֹ עפר, ואז גם כן אֵין כָּאן יָרָק, ולכך הכל של התחתון. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, וכפי שהתבאר, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי – מאיזה עפר הוא יונק, והיינו מעפרו של העליון. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אף שבאמת עיקר ההלכה היא כרבי מאיר, שהכל שייך לעליון, מכל מקום יש חילוק בדבר, שכָּל מקום שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹל את הירק בלא להסתכן ובלא להכנס לגינת חבירו, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן, כיון שגנאי הוא לעליון ליטול רשות מהתחתון להכנס לגינתו ולטפס בסולמות כדי לקחת את הירק, ומפקירו לחבירו שיטלנו לעצמו.
הדרן עלך מסכת בבא מציעא
