תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, שְׁלוֹשָׁה אָבוֹת נזקים נֶאֶמְרוּ בְּשׁוֹר [וכן בשאר בעלי חיים], הַקֶּרֶן, והיינו כל נזק שעושה הבהמה בכוונה להזיק. וְשֵׁן, והיינו כל דבר שעושה הבהמה להנאתה. וְהָרֶגֶל, והיינו כל דבר שעושה הבהמה דרך הליכתה.
כפי שהתבאר לעיל, מכונים נזקים אלו 'אבות' כיון שיש להם 'תולדות', ומבארת הגמרא, תּוֹלָדָה דְּקֶרֶן מַאי הִיא – מה הם הפעולות שנחשבות כתולדות של קרן, נְגִיפָה – דחיפה על ידי הגוף, נְשִׁיכָה שלא בדרך אכילה אלא כדי להזיק. רְבִיצָה על גבי כלים ושבירתם, ובְּעִיטָה.
תמהה הגמרא, והלא נְשִׁיכָה תּוֹלָדָה דְּשֵׁן הִיא, ומדוע אנו מחשיבים זאת בין התולדות של קרן, ומשיבה, כִּי אַמְרִינָן – מה שאנו אומרים שיש נשיכה שתּוֹלָדָה דְּשֵׁן הִיא, היינו דוקא הֵיכָא דְּיֵשׁ הֲנָאָה לְהֶזֵּקָהּ – במקום שהבהמה נהנית מנשיכתה, ועושה זאת לשם אכילה, ואילו הָא – נשיכה זו, שאמרנו שהיא תולדה של קרן, אֵין הֲנָאָה לְהֶזֵּקָהּ, אלא עושה זאת כדי להזיק.
ממשיכה הגמרא ותמהה, רְבִיצָה וּבְעִיטָה, הרי תּוֹלָדָה דְּרֶגֶל הִיא, ומדוע אנו מחשיבים זאת בין התולדות של קרן. ומשיבה, כִּי אַמְרִינָן – מה שאנו אומרים שנזק הנעשה ברגלי הבהמה נחשב כ'רגל', הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּהֶזֵּקָן מָצוּי – היינו דוקא באופן שההיזק מצוי בדרך הליכת הבהמה, כגון שדרכה על כלים בדרך הילוכה, ואילו הַנֵּי – דברים אלו, והיינו רביצה ובעיטה, אֵין הֶזֵּקָן מָצוּי, שהרי עושה זאת הבהמה בכוונה להזיק, ולא בדרך הילוכה, ולכן נחשבים הם כתולדות של קרן.
מבארת הגמרא, תּוֹלָדָה דְּשֵׁן מַאי הִיא – מה הם הנזקים הנחשבים כתולדות של הנזק 'שן', נִתְחַכְּכָה הבהמה בַּכּוֹתֶל לַהֲנָאָתָהּ, ועל ידי חיכוך זה הפילה את הכותל, וְטִנְּפָה פֵּרוֹת לַהֲנָאָתָהּ על ידי שהתגלגלה עליהם, שדברים אלו אינם נעשים בכוונה להזיק, אלא עושה זאת הבהמה להנאתה.
ממשיכה הגמרא ומבארת, תּוֹלָדָה דְּרֶגֶל מַאי הִיא, הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִילּוּכָהּ, או בְּשַׂעֲרָהּ דֶּרֶךְ הִילּוּכָהּ.
תּוֹלָדָה דְּבוֹר מַאי הִיא, אַבְנוֹ, או סַכִּינוֹ, וּמַשָּׂאוֹ, שֶׁהִנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ.
תּוֹלָדָה דְּמַבְעֶה מַאי הִיא, אִי אַלִּבָּא דִּשְׁמוּאֵל – לשיטת שמואל, דְּאָמַר שמַבְעֶה זֶה הַשֵּׁן, הָא אֲמֵינָא לָהּ – הרי ביארנו מה הם התולדות של שן. וְאִי לָרַב, דְּאָמַר מַבְעֶה זֶה אָדָם המזיק, התולדות הן כִּיחוֹ וְנִיעוֹ – רוקו וליחתו שהזיקו, שאף שאינם מחוברים לגופו, כיון שהם באים מכוחו, הרי הם כהיזק של גופו, וחייב עליהם.
תּוֹלָדָה דְּהַמַּבְעֵר מַאי הִיא – מה היא התולדה של אש, אַבְנוֹ סַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָם בְּרֹאשׁ הַגַּג, וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה, וְהִזִּיקוּ, שדברים אלו דומים לאש, שאינה מזיקה במקומה, אלא הרוח מוליכה אותה למקום אחד ומזיקה שם, וכך דברים אלו שהונחו על ידי האדם במקום שהרוח שולטת בהם, ומוליכה אותם למקומות אחרים, ומזיקים שם, הרי אלו תולדות של אש.
וְכוּלְּהוֹ – כל אופני ההיזק הללו, בֵּין אָבוֹת בֵּין תּוֹלָדוֹת, מוּעָדִין מִתְּחִלָּתָן נִינְהוּ – כבר מהפעם הראשונה שהם מזיקים נחשבים הם כמועדים להזיק, כיון שדרכם בכך, לְבַר – חוץ מִקֶּרֶן, דְּתָם וּלְבַסּוֹף מוּעָד הוּא – שבתחילה השור נחשב כ'תם', שאינו רגיל להזיק, ומשלם רק חצי נזק, ורק לאחר שלש פעמים נעשה 'מועד', ומשלם נזק שלם. וְשֵׁן וְרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִין על נזקיהם, מִשּׁוּם דְּאוֹרְחַיְיהוּ הוּא – כיון שדרכם בכך, וכיון שיש להם רשות להלך ברשות הרבים, אין בעליהם חייב על נזקים הנעשים באופן שכך היא רגילותם.
