משנה ה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת, מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר, וְתָם, פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. וְזֶה וָזֶה חַיָּבִים מִיתָה. וְכֵן בַּבֵּן וְכֵן בַּבַּת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סְלָעִים, בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מָנֶה וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד:
נאמר בתורה לגבי שור שהמית אדם (שמות כא כח-לב) "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת: אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו: אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ: אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל". משנתנו עוסקת בדינים אלו של שור שנגח אדם והמיתו.
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם, וָמֵת, אם היה השור מוּעָד להרוג בני אדם, מְשַׁלֵּם בעליו כֹּפֶר ליורשי המת, כשווי המת. וְאם היה השור תָם, פָּטוּר בעליו מִן הַכֹּפֶר. וְזֶה וָזֶה – בין שור מועד ובין שור תם, חַיָּבִים מִיתָה [והאופן שיהא השור מועד, כגון שהרג שלשה גויים קודם לכן, ואינו חייב מיתה על הריגתם. או שהרג שלשה יהודים, וברח בכל פעם לפני שהמיתו אותו בבית דין]. וְכֵן בַּבֵּן וְכֵן בַּבַּת – והוא הדין אם הרג ילד או ילדה קטנים, חייב השור מיתה, ואם היה מועד משלם בעליו כופר.
נָגַח השור עֶבֶד כנעני אוֹ אָמָה כנענית, בין תם ובין מועד חייב השור מיתה, ונוֹתֵן שְׁלשִׁים סְלָעִים לאדונו, בֵּין שֶׁהוּא – אותו עבד כנעני יָפֶה – שוה מָנֶה, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד, וגזירת הכתוב היא.
