משנה ו: בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה, וְקָטָן, חַיָּב. בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, פָּטוּר:
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו השותף הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, ונתן את הכיסוי לשני כדי שיכסנו, וְהַשֵּׁנִי גם כן עבר שם וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב, כיון שהראשון מסר לו את השמירה.
אם כִּסָּהוּ השותף הָרִאשׁוֹן, וּבָא השותף הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה, וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב, כיון שהראשון כיסהו כראוי, ולא ידע שהתגלה הכיסוי.
מכאן ואילך עוסקת המשנה בבור רגיל, ולא דווקא בבור של שותפים:
כִּסָּהוּ בעליו כָרָאוּי, ולאחר זמן התקלקל הכיסוי, כגון שהתליע ונחלש, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת, פָּטוּר הבעלים. אבל אם לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב.
היה בעל הבור חופר בתוך הבור, ונָפַל שור או חמור לְפָנָיו – לתוך הבור, מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב בעל הבור, ואף שלא נתקל בבור אלא נבהל מהקול, כיון שמחמת הבהלה נפל לתוך הבור, חייב. אבל אם נפל לְאַחֲרָיו, מחוץ לבור, מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר, כיון שההיזק שעל ידי הקול אינו היזק גמור, אלא גרמית נזק, וכיון שנפילתו לא היתה לתוך הבור, אלא מחוצה לו, פטור.
נאמר בתורה 'וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', ולמדו מכאן חכמים שרק על נזקי בהמה חייבים, ולא על נזקי כלים או בני אדם, ולכן אם נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב בעל הבור עַל נזקי הַבְּהֵמָה, וּפָטוּר עַל נזקי הַכֵּלִים.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר שהוא חֵרֵשׁ, או שור שהוא שׁוֹטֶה, וְכן שור שהוא קָטָן, שכל אלו הם שוורים שאינם יודעים לשמור על עצמם, חַיָּב בעל הבור, אבל אם נפל שם שור רגיל, שהיה לו להזהר ולא ליפול לתוך בורות, פטור בעל הבור.
כיון שמיעטה התורה נזקי בני אדם בבור, לכן אם נפל לבור בֵּן אוֹ בַת, אפילו שהם קטנים ואינם יודעים להזהר, וכן אם נפלו לשם עֶבֶד כנעני אוֹ אָמָה כנענית, אף שלגבי דינים מסוימים הם דומים לבעלי חיים, פָּטוּר על נזקיהם.
