משנה
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד של עצמו, וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, באופן שהמהלך ברשות הרבים יכול ליפול בתוכו, או שחפר בור בִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שלו, באופן שהבור סמוך לגבול רשות הרבים, והמהלך ברשות הרבים עשוי ליפול שם, או אף אם פתחה באמצע רשות היחיד שלו, ואחר כך הפקיר את החצר שהבור בתוכה, או שחפרו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שלו וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר השייכת לו, וסמך את הבור לגבול רשות הרבים, או שהפקיר את החצר שפתח הבור בתוכה, ונפל שם שור או חמור, חַיָּב בתשלומי נזקו.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת, חַיָּב בעל הבור בתשלומי נזקו.
אין חילוק באופן חפירת הבור, אלא אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שהוא עגול, או שחפר שִׁיחַ – חפירה ארוכה וצרה, וּמְעָרָה, שהיא מרובעת ומקורה, חֲרִיצִין – רחבים ומרובעים אך אינם מקורים, וּנְעִיצִין – צרים מלמטה ורחבים מלמעלה, חייב על הנזקים שאירעו בהם. אומרת המשנה, אִם כֵּן, שאין חילוק מה צורת הבור, לָמָּה נֶאֱמַר בתורה דווקא 'בּוֹר', אֶלָּא כדי ללמדך, מַה [-כשם ש]בּוֹר מדובר שֶׁהוּא בשיעור שיש בו כְדֵי לְהָמִית, והיינו שהוא עמוק לכל הפחות עֲשָׂרָה טְפָחִים, שזהו עומקו של בור רגיל, אַף כֹּל דָּבָר – כל אופן של חפירה שֶׁהוּא בשיעור שיש בו כְדֵי לְהָמִית, והיינו בעומק של עֲשָׂרָה טְפָחִים, חייב בעליו על הנזקים שאירעו בו.
הָיוּ בורות אלו פְחוּתִין מֵעומק עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת, פָּטוּר בעל הבור, כיון שאין שור או חמור עשויים למות מנפילה כזו, והרי בעל הבור נחשב כאנוס על כך. וְאִם אותו בעל חיים הֻזַּק בָּהֶן, חַיָּב בעל הבור על נזקיו, כיון שהנזק מצוי בכל נפילה שהיא, ואפילו בבור קטן.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בנזקיו, וְזֶה הוּא בּוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, שהוא שייך לאדם עצמו, אלא שפתח הבור נמצא ברשות הרבים, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִיר בּוֹרוֹ, ונמצא שהבור עצמו שייך לו, אלא שניתן לעבור בסמוך לו וליפול, זֶהוּ בּוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה [ואילו רבי ישמעאל סובר שבאופן זה פטור, כיון שיכול האדם לומר שהפקיר את רשותו לטובת בני רשות הרבים, ולא כדי שיתחייב בנזקיהם]. מבארת הגמרא את מחלוקתם, אָמַר רַבָּה, בְּבוֹר שחפר האדם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כּוּלֵּי עָלְמָא לֹא פְּלִיגֵי דְּחַיָּיב – לדברי הכל חייב בנזקיו, הגם שאין הבור שייך לו כלל, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, דְּאָמַר קְרָא – שהרי כך נאמר בפסוק בפרשת בור (שמות כא לג) 'וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', ולכאורה קשה מדוע הוצרכה התורה לכתוב 'כִּי יִפְתַּח', והיינו שהיה בור קיים אלא שהיה מכוסה, ובא אדם זה ופתחו, וְ'כִי יִכְרֶה', והיינו שעשה את החפירה עצמה, והרי אִם עַל מעשה הפּוֹתֵחַ חַיָּב, הגם שלא עשה את עיקר הבור, אלא רק גרם שיהיה ניתן ליפול לתוכו, עַל מעשה הכּוֹרֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שחייב, אֶלָּא באה התורה ללמד בלשון זו, שֶׁעַל עִסְקֵי פְּתִיחָה בָּאָה לוֹ וְעַל עִסְקֵי כְּרִיָּה בָּאָה לוֹ, כלומר, שאין צורך שיהיה הבור שייך לו ממש, אלא התחייבותו היא מחמת מעשה הפתיחה ומעשה הכריה, גם אם עשאם ברשות הרבים, לֹא נֶחְלְקוּ רבי עקיבא ורבי ישמעאל אֶלָּא בְּבוֹר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ של האדם, רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, כיון ש'בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם' אָמַר רַחְמָנָא – נאמר בפסוק (שמות כא לד), הרי (מַה) (בּוֹר) דְּאִית לֵיהּ בְּעָלִים עַסְקִינָן – הרי עוסק הכתוב בבור שיש לו בעלים. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר, מַאי – מהו ביאור לשון הפסוק 'בַּעַל הַבּוֹר', בַּעַל תַּקָּלָה, אף שאין הבור שלו, אלא ברשות הרבים. וְרַב יוֹסֵף אָמַר, בְּבוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כּוּלֵּי עָלְמָא לֹא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב – לדברי הכל חייב, ומחלוקתם היא בבור ברשות הרבים וְכוּ'. פוסק הרי"ף את ההלכה, וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה – וההלכה היא כדברי רבה, שבבור ברשות הרבים לדברי הכל חייב, דְּקַיְימָא לָן – כיון שמקובל בידינו כלל זה, דְּכָל מקום שנחלקו רַבָּה וְרַב יוֹסֵף, הִלְכְתָא כְּרַבָּה בַּר – חוץ מִשלשה מקומות שסימנם הוא 'שָׂדֶה', 'קִנְיָן' וּ'מֶחֱצָה', ממשיך הרי"ף ופוסק את ההלכה גם במחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל, וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו דהִלְכְתָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא מֵחֲבֵירוֹ – במקום שנחלק על תנא אחד, הִלְכָּךְ – ולכן, להלכה, לֹא שְׁנָא [-אין שינוי וחילוק] אם היה זה בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא שְׁנָא בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אִם הִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִיר בּוֹרוֹ, בשני האופנים הללו חַיָּב.
