שנינו במשנה, 'צער, כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל ולהיות מצטער כך' וְכוּ'. אמנם האופן שהובא במשנה הוא כאשר כוואו בשפוד על צפורנו וכדומה, שזהו מקום שיש רק צער, ללא נזק, ובזה אמרה המשנה שדרך השומא היא כמה היה אדם נותן כדי שלא להצטער בצער זה, מבררת עתה הגמרא, צַעַר בִּמְקוֹם נֶזֶק הֵיכֵי שַׁיְמִינָן – כיצד שמים את דמי הצער במקום שיש גם נזק, כלומר, במקום שקטע את ידו ויש לו נזק וצער, והרי מדין 'נזק' כבר שילם לו את דמי ידו, ואם כן כיצד שמים את דמי הצער שבזה, והרי אין לומר שישומו כמה היה משלם כדי שלא יקטעו את ידו כלל, שהרי דמים אלו כבר כלולים בדמי הנזק. מבארת הגמרא, אָמַר אֲבוּהָּ דִּשְׁמוּאֵל [-אביו של האמורא שמואל], אוֹמְדִין, כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל כדי לִקְטוֹעַ לוֹ את יָדוֹ. תמהה על כך הגמרא, הרי לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ, לָאו צַעַר לְחוּדֵיהּ הוּא – אין בזה דמי צער לבד, אלא כּוּלְּהוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אִיכָּא – יש בזה את כל חמשת הדברים, שהם נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת, וכיצד שמים את דמי הצער לבד. וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא, אֶלָּא, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן לִקְטוֹעַ לוֹ יָדוֹ הַמֻּכְתָּב לַמַּלְכוּת – שכבר נגזר דינו על ידי המלכות שיקטעו את ידו, ועתה יכול הוא לשלם כסף ולבחור בֵּין קטיעה על ידי סַיִף, שיש בזה צער גדול, לַסַּם – לבין קטיעה על ידי סם, שאין בזה צער כל כך, והדמים שמוכן הוא לשלם כדי שלא יקטעו את ידו בסיף אלא בסם, זהו שווי דמי הצער שהיה לו בכך שהלה קטע את ידו בסיף, ונותן לו דמים אלו, מלבד דמי הנזק של קטיעת ידו.
תמהה הגמרא על הלשון 'כמה אדם רוצה ליטול', הַאי לִיטּוֹל – וכי אדם זה נוטל כסף כדי שיקטעו את ידו בסם ולא בסייף, לִיתֵּן מִיבָּעֵי לֵיהּ – והרי היה לו לומר 'כמה אדם רוצה לתת' כדי שלא יקטעו את ידו בסיף אלא בסם. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לִיטּוֹל זֶה מַה שֶּׁנָּתַן זֶה – יטול הניזק מהמזיק את דמי הממון שהיה אותו אדם רוצה לתת כדי להמנע מאותו הצער.
שנינו במשנה, 'ריפוי, הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ' וְכוּ'. תַּנְיָא – שנינו בברייתא בענין זה, הֲרֵי שֶׁעָבַר האדם עַל דִּבְרֵי הרוֹפֵא, וְאָכַל דְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְתִיקָה, שציוהו הרופא שלא לאוכלם, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְתִיקָה קָשִׁין לַמַּכָּה, וְהֶעֱלָה מַכָּתוֹ גַרְגּוּתָנִי – ומחמת שעבר על דברי הרופא נעשה מקום המכה לבשר מת, יָכוֹל היית לומר שיְהֵא המכה חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ, כיון שסוף סוף אירע לו הנזק מחמת המכה, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בכתוב (שמות כא יט) 'רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא', ומלשון 'רק' יש ללמוד שאינו חייב אלא לרפא את החולי שנעשה מחמת המכה עצמה, ולא דברים שנגרמו כתוצאה מפשיעתו של החולה, שלא עשה כציווי הרופאים.
וְאִי אָמַר לֵיהּ – ואם אומר המזיק לניזק, אָסְיָיךְ אֲנָא – אני ארפא אותך, ולא אשלם את דמי הריפוי לרופא אחר, אָמַר לֵיהּ – רשאי הניזק לומר לו, איני רוצה שתרפאני, דָּמְיַאת עָלַי כִּי אַרְיָא אָרְבָא – כיון שאתה נדמה בעיני כמו אריה האורב להזיקני, כלומר, כיון שאתה הכית אותי, הריני חושש ממך ואיני רוצה שתרפא אותי, ועליו לשלם את דמי הריפוי לרופא.
וְאִי אָמַר לֵיהּ – ואם אומר המזיק לניזק, אִית לִי אַסְיָא דְאַמַּגָּן – יש לי רופא שירפא אותך בחינם, ואיני רוצה לשלם לרופא אחר שירפא אותך. אָמַר לֵיהּ – רשאי הניזק להשיב לו, אַסְיָא דְאַמַּגָּן – רופא המרפא בחינם, מָגֵן שָׁוֵי – שוויו 'חינם', כלומר, אינו מרפא היטב, ואיני רוצה להתרפא אלא על ידי רופא הנוטל ממון, ומתוך כך מרפא היטב.
וְאִי אָמַר לֵיהּ המזיק לניזק, אִית לִי אַסְיָא רְחִיקָא – יש לי רופא הנמצא במקום רחוק, וירפא אותך במחיר זול יותר. אָמַר לֵיהּ – רשאי הניזק להשיב לו, אַסְיָא רְחִיקָא עֵינָא עֲוִירָא – רופא רחוק מעוור את העין ואינו חושש, כלומר, כיון שהוא יודע שהחולה עתיד לחזור למקומו לאחר הריפוי, אינו חושש לרפא אותו כראוי, ולא אכפת לו שתתעוור עינו, כיון שבין כך אינו נשאר במקומו, ולא יתפרסם שנכשל בריפויו, ולכן רצונו של הניזק שירפאנו רופא הנמצא במקומו, ובודאי יטרח לרפא אותו כראוי.
וְאִי אָמַר לֵיהּ הָאֵיךְ – ואם הניזק הוא שאומר למזיק, הַב לִי לְדִידִי – תן לי עצמי את דמי הריפוי, וַאֲנָא מַסֵּינָא נַפְשַׁאי – ואני ארפא את עצמי, אָמַר לֵיהּ – רשאי המזיק לומר לו, איני רוצה בכך, כיון שפָּשַׁעַתְּ בְּנַפְשָׁךְ – אתה תפשע ולא תרפא את עצמך כראוי, וְקָא שָׁקַלְתָּ מִינַּאי טְפֵי – ותיטול ממני ממון מרובה, יותר ממה שיטול רופא רגיל.
וְאִי אָמַר לֵיהּ – ואם יאמר לו הניזק, קוּץ לִי מִיקָץ – תקצוב לי דמים מסוימים כפי שנוטלים שאר הרופאים, ותתן לי דמים אלו, ואני ארפא את עצמי. אָמַר לֵיהּ – רשאי המזיק לומר לו, איני רוצה בכך, כיון דפָּשַׁעַתְּ בְּנַפְשָׁךְ – תפשע בריפוי עצמך, ותישאר חולה, וְקָרוּ לִי – יכנו אותי בני אדם 'שׁוֹר הַמַּזִּיק', כיון שיראו אותך תמיד חולה, ויזכרו שאני עשיתי לך זאת, ולכן רצוני לשלם לרופא אחר שירפא אותך כראוי.
תָּאנָא – שנינו בברייתא, וְכֻלָּן – כל התשלומים הנוספים, שהם צער, ריפוי, שבת ובושת, מִשְׁתַּלְּמִין בְּמָקוֹם שיש נֶזֶק, בנוסף לדמי הנזק, והוא הדין שמשלמים אותם במקום שאין נזק, וכפי שהתבאר במשנתנו.
