שלישי
ל' שבט התשפ"ו
שלישי
ל' שבט התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה, פרק ב, משניות ג-ד

משנה ג: שָׁוִין שֶׁמֲשִׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:
משנה ג: שָׁוִין – בית שמאי ובית הלל מודים בדין זה, שֶׁמֲשִׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן – אם יש לאדם מים טובים לשתיה, שנטמאו, והדרך לטהר את המים היא על ידי הכנסת המים למקוה בתוך כלי אבן שאינו מקבל טומאה, וכשמי המקוה 'נושקים' למים שבכלי, הרי הם נטהרים, ומותר לעשות כן ביום טוב, וטעם ההיתר, כיון שזהו דבר שאינו מצוי, שלא יהיו לאדם מים טהורים לשתיה, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין – לא ישיק את המים בכלי עץ, שאותו כלי עצמו נטמא מהמים שבתוכו, וכשמטביל את הכלי במקוה מטהר גם את הכלי מטומאתו, והדבר אסור.
וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב, וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה – מי שהיו כליו טהורים כבר, אלא שצריך הוא להטבילם משום חומרה, וכגון שהטבילם כדי להשתמש בהם על גב זיתיו, שהם חולין, ועתה רוצה הוא להשתמש בהם על גב ענביו של תרומה, שצריך הטבלה נוספת, וכן אם הטבילם לאכול בחבורה מסוימת של אוכלי קרבן פסח, ונמלך להשתמש בהם עם חבורה אחרת, המקפידים יותר על טהרה, וצריך להטבילם פעם נוספת, כיון שלפי האמת הכלים כבר טהורים, רשאי להטבילם ביום טוב הטבלה נוספת של חומרה, שאין הטבלה זו נראית כתיקון כלי.
משנה ד: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:
משנה ד: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים – מותר להקריב ביום טוב שלמי חגיגה, כיון שהם נאכלים ביום טוב, והרי זהו צורך אוכל נפש, וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, כיון שהסמיכה נעשית בכל כוחו של האדם, והרי זו השתמשות בבעלי חיים, האסורה ביום טוב, אלא סומך עליהם מערב יום טוב, כיון שסוברים בית שמאי שאין צורך לסמוך תיכף לשחיטה, אלא ניתן לסמוך מערב יום טוב, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת – אין מקריבים עולות ביום טוב, כיון שאינן צורך אוכל נפש [מלבד תמידים ומוספים, שזמנם קבוע], כיון שנאמר 'עצרת תהיה לכם', ודורשים בית שמאי 'לכם', ולא לה'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם ביום טוב עצמו, כיון שהם סוברים שיש להסמיך את הסמיכה לשחיטה, וכן הם דורשים מהפסוק 'עצרת לה", שמותר להקריב כל קרבן שהוא לה'.

https://2halachot.org/halacha/מסכת-עבודה-זרה-פרק-ד-משניות-א-ב-2