מסכת ביצה, פרק ג, משניות א-ב

פרק ג, משנה א: אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, אֲבָל צָדִין חַיָּה וְעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה מֻתָּר.
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין [-בריכות מים גדולות של דגים] בְּיוֹם טוֹב, כיון שזו מלאכה שיכולה להיעשות מערב יום טוב, ומחמת כן אסרו חכמים לעשותה ביום טוב, וְאֵין נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם [-לפני הדגים] מְזוֹנוֹת ביום טוב, דכיון שמוקצה הם ואסורים בצידה ואכילה, אסור לטרוח עבורם. אֲבָל צָדִין חַיָּה וְעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין ביום טוב, כיון שהם נחשבים בתוכם כניצודים ועומדים, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, שהרי הם ראויים לצידה ושחיטה ואכילה, ואינם מוקצה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין, שהרי יש ביברין גדולים, שבעלי החיים הנמצאים בהם טעונים צידה אף בתוכם, ויש ביברין קטנים, אלא זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה בתוך הביבר, אָסוּר. וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, והיינו שיכול לתופסו בהתכופפות אחת, מֻתָּר.
משנה ב: מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר מֻתָּרִין הֵן אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנוּ.
משנתנו עוסקת בדין מצודות של בעלי חיים שהונחו בערב יום טוב: מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים, שֶׁעֲשָׂאָן – הניחן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב את בעל החיים הניצוד, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, דכיון שאסרו חכמים לצוד ביום טוב, ממילא אף אם ניצוד מאליו ביום טוב אסור הוא באכילה, שהרי בכניסת יום טוב לא היה ניצוד, ומוקצה הוא. אמנם רבן גמליאל חולק וסובר שבעל חיים אלו, שיש ספק אם ניצודו קודם יום טוב או ביום טוב עצמו, אינם מוקצה ומותרים בטלטול, ורק באכילה אסרום חכמים. וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָּגִים ביום טוב לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר רבן גמליאל שמֻתָּרִין הֵן בטלטול, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנוּ, שאיני אוהבו.