משנה ז: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מַשִׂיאָה עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
משנתנו ממשיכה בדינים הנוגעים להכנת ותיקון מאכלים ביום טוב: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, כיון שיש בכך משום תיקון כלי, אֲבָל מַשִׂיאָה – מחדדה עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ, שאין זה תיקון גמור, שאין דרך לחדד כך את הסכין. דין נוסף: לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר, וכפי שהתבאר שנאסר מקח וממכר ביום טוב, אֲבָל שׁוֹחֵט, וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, שאומר לו תן לי חלק מסוים, או חציו, כדרך שרגילים לחלק באותו מקום, ומעמידים בהמה אחרת הדומה לבהמה זו, ולמחרת שמים את הבהמה הנשארת, ולפי זה משלם לו על החלק שנטל ביום טוב.
משנה ח: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה אֲבָל לֹא בְּמִדָּה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בַּחוֹל עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ תֶּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
משנתנו ממשיכה בדיני מקח וממכר ביום טוב, בדברים הנצרכים לאוכל נפש: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ ביום טוב, מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לֹא בְּמִדָּה – לא ישתמש לשם כך בכלי המיוחד למדידה, אבל אם אינו מיוחד למדידה, הגם שהוא ראוי לכך, וכגון שהוא מיועד לשימוש לאחר שישבר הכלי המשמש כעת למדידה, מותר למלאותו ביום טוב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה זה כְּלִי שֶׁל מִדָּה – כלי הראוי למדידה, הגם שעתה אינו מיוחד לכך, לֹא יְמַלְּאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שעסק במכירת יין ושמן, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב, כשהם מלאים, ולא היה מודד ביום טוב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד [-בחול המועד] עוֹשֶׂה כֵּן, מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת – כיון שזהו זמן שהעם בטלים ממלאכה, והיו רבים באים ללמוד מפיו תורה, וכדי שלא יצטרך להתבטל מלימודו כדי לברר שמדד מידה נכונה לכל קונה, היה ממלא את המידות בלילה, כדי שלא יתבטל ביום. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בַּחוֹל – בימות החול היה אבא שאול עוֹשֶׂה כֵּן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת, כלומר, שאם ימלא מתוך כליו לכלי של הקונה, ישארו טיפות השמן האחרונות בכלי שלו, ולכן היו לו כלים רבים של שמן, וכשמביאים הקונים את כליהם היה מודד לכל אחד בכלי בפני עצמו, ומשאיר את אותו הכלי על גבי הכלי של הקונה כל הלילה, כדי שיתמלאו כליהם של הקונים לגמרי.
הוֹלֵךְ אָדָם ביום טוב אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, כגון עשר או עשרים מהם, ואין ניכר שעושה כן כדי לדעת אחר כך את מחירם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה אפילו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כדי לדעת את המנין הנצרך להם, ולכן מותר אף כשכוונתו לדעת כמה עליו לשלם לאחר יום טוב.
