משנה ו: מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ (מִפֵּרוֹתָיו), לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרֵב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ:
מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו מונחים בְּעִיר אַחֶרֶת, הרחוקה ממקומו יותר מתחום שבת, ולא הניח עירוב, וְעֵירְבוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר שבה מונחים הפירות, כדי לְהָבִיא אֶצְלוֹ בשבת (מִפֵּרוֹתָיו), לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו – אסור להם לעשות כן, כיון שהפירות הם כרגליו, וכשם שהוא אינו רשאי להלך מעירו לעיר שהפירות מונחים בה, כיון שלא עירב, כך גם אסור להוליך את פירותיו בדרך זו. וְאִם עֵירֵב גם הוּא, הֲרֵי פֵּירוֹתָיו כָּמוֹהוּ, ומותר להוליכם לעירו [ומבואר בגמרא שלדעת רב, שהלכה כמותו, היתר זה הוא רק באופן שהנפקד ייחד קרן זוית לפירותיו של המפקיד, אך לולא זאת אין להוליך את הפירות אלא למקום שגם המפקיד וגם הנפקד יכולים להלך בו].
משנה ז: מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר.
מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים ליום טוב מעיר אחרת שהיא מחוץ לתחום שבת, והניחו עירוב תחומין ובאו, לֹא יוֹלִיכוּ בְּיָדָם מָנוֹת מביתו לביתם לאחר הסעודה, כיון שמנות אלו היו שייכות לו בכניסת יום טוב, והרי הם כרגליו, וכיון שהוא לא הניח עירוב תחומין ואסור לו ללכת לעירם, אסור גם להם להוליך את מנותיו, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶן מָנוֹתֵיהֶן על ידי אחר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שהרי ניתן לזכות לאדם שלא בפניו, ונמצא שהיו מנות אלו שלהם כבר בכניסת יום טוב, והם כרגליהם, ורשאים להוליכם מביתו לביתם. [ואף על פי שהתבאר לעיל לגבי השואל כלי מחבירו מערב יום טוב, שאפילו אם מסרו לו רק ביום טוב עצמו הרי הוא כרגלי השואל, היינו כיון ששם אמר המשאיל לשואל בפירוש שיתן לו את הכלי, ולכן סומכת דעתו על כך. אבל כאן לא אמר להם מערב יום טוב שיתן להם את המנות, ולכן יש צורך בזיכוי על ידי אחר (ר"ן)].
אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין ביום טוב אֶת הבהמות הַמִּדְבָּרִיוֹת, שאינן מזומנות ומוכנות לאנשי העיר, ואף שהן שייכות לבני העיר, כיון שאינן נמצאות בעיר אין דעת אנשי העיר עליהם, והן מוקצה, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְיתוֹת – הבהמות שבבית, שהן מזומנות לצורך כך. ומבארת המשנה, אֵלּוּ הֵן 'בַּיְיתוֹת', הבהמות הַלָּנוֹת בלילה בָּעִיר. ו'מִּדְבָּרִיוֹת', הן הבהמות הַלָּנוֹת בָּאֲפָר – במרעה שמחוץ לעיר.
הדרן עלך מסכת ביצה
