פרק ב, משנה ב: כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ, חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂים תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר:
משנה ב: כָּל בהמות הַקֳּדָשִׁים [-שהוקדשו לקרבן], שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן – שבזמן שהוקדשו כבר היה בהם מום קבוע, הפוסל אותם להקרבה, אך נשארה בהם קדושת דמים, ככל חפץ שאינו ראוי להקרבה המוקדש, וְנִפְדּוּ תמורת ממון ויצאו בכך לחולין, חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה – אם ילדה הבהמה ולד בכור לאחר הפדיון, יש בו קדושת בכורה, וְחייבים בַמַּתָּנוֹת – בנתינת זרוע לחיים וקיבה לאחר שחיטתם, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד – מותר לגזוז את צמרם ולהשתמש בו, ומותר לעבוד בהם, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר, לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ, אפילו קודם שנפדו, פָּטוּר, מאחר ואינם ראויים כלל להקרבה בפנים, וְאֵין עוֹשִׂים תְּמוּרָה – המחליף אותם בבהמה אחרת אין חלה קדושה על הבהמה האחרת, כיון ש'תמורה' שייכת רק בבהמה הראויה להקרבה, וְאִם מֵתוּ, יִפָּדוּ, ואף על פי שאינם ראויים אלא להאכלתם לכלבים, ואין פודים קדשים להאכילם לכלבים, הרי בהמות אלו לא היו ראויים כלל להקרבה, ודינם כשאר חפצים המוקדשים לבדק הבית. חוּץ מִן הַבְּכוֹר של בהמה טהורה, וּמִן הַמַּעֲשֵׂר – ממעשר בהמה, שכל אלו חלה עליהם קדושה מעצמם, הבכור כשנולד והמעשר כשיצא עשירי, ואף אם הם בעלי מום חלה עליהם קדושת הגוף, אלא שאין מקריבים אותם.
