משנה ו: רָחֵל שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), הַזְּכָרִים לַה'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ו: רָחֵל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים תאומים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן קדושים בקדושת בכורה וניתנים לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יב) 'וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה", ומכך שכתבה התורה 'הַזְּכָרִים לַה", לשון רבים, יש ללמוד שאם נולדו שנים יחד, הרי שניהם קדושים בקדושת בכורה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִי אֶפְשָׁר – לא יתכן שיצאו שניהם יחד, אלא ודאי אחד מהם יצא ראשון, ורק הוא הבכור, ולכן אין שניהם ניתנים לכהן, אֶלָּא אֶחָד לוֹ [-לבעלים], וְאֶחָד לַכֹּהֵן. אמנם כיון שאין ידוע מי הוא הבכור ומי השני, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָפֶה והבריא שביניהם, כיון שמסתבר שהוא יצא ראשון. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן – היתרון היחיד שיש ביניהם הוא השומן, שהישראל נוטל את הבהמה השמנה יותר, כיון שהכהן בא להוציא מידו, והמוציא מחבירו עליו הראיה. וְהַשֵּׁנִי – הבהמה שנשארה ביד הבעלים, שהיא ספק בכור, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – עד שיפול בו מום, והרי אפילו בכור ודאי שנפל בו מום מותר באכילה, ואף זה לאחר שנפל בו מום רשאי הישראל לאוכלו, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת – צריך הישראל להפריש ממנו מתנות כהונה לאחר שחיטתו, כדין השוחט בהמת חולין, שנותן לכהן זרוע לחיים וקיבה, ואף בבהמה זו יש חיוב הפרשת מתנות ממה נפשך, שהרי אם אין זה הבכור, הרי הוא חייב במתנות ככל בהמת חולין. ואם זהו הבכור, הרי כולו שייך לכהן. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בהמה זו ממתנות כהונה, כיון שאנו מחשיבים זאת כאילו ניתנה הבהמה לכהן, ולאחר שנפל בה מום ניתנה לישראל, ובאופן זה אינה חייבת במתנות. ובאופן זה, שילדה הרחל תאומים ואין ידוע מי יצא ראשון, וקודם שנתן אחד מהם לכהן מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ הכהן והישראל בחי, כיון שחזר בו רבי טרפון ממה שאמר קודם לכן, שהכהן נוטל את הבריא, וסובר הוא שאם שניהם חיים אומדים את שוויים של שניהם, וחולקים הישראל והכהן בדמים, והרי זה כאילו לכל אחד מהם יש חלק בכל אחד מהולדות, וכשמת אחד מהם חולקים בשני. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, ואין הכהן נוטל כלום.
רחל שלא ביכרה, וילדה זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, כיון שיתכן שהנקבה יצאה תחילה ואין כאן קדושת בכור כלל, אמנם אף שאינו צריך לתת לכהן כלום, עדיין יש כאן ספק איסור על הזכר, שמא הוא הבכור והרי הוא קדוש, ולכן ירעה עד שיפול בו מום, ויאכלנו הישראל.
