משנה ג: הַשּׁוֹחֵט הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה, אָסוּר:
משנה ג: בכור שנפל בו מום, צריך הבעלים להראותו תחילה למומחה, שנסמך על ידי בית דין להורות בדברים אלו, שיכריע שאכן מדובר במום קבוע המתיר את הבכור בשחיטה, ואחר כך לשוחטו, אך הַשּׁוֹחֵט את הַבְּכוֹר קודם שהראהו למומחה, וְרק אחר כך מַרְאֶה אֶת מוּמוֹ למומחה, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, והיינו דוקא במום שאינו עשוי להשתנות לאחר מיתה, אבל אם היה זה מום בעינו של הבכור, שיתכן שלאחר שחיטתו השתנה מראה העין, אין המומחה מתירו לאחר שנשחט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אפילו במומים שאינם עשויים להשתנות, הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה, אָסוּר, כיון שגזרו חכמים בכל מום, מחשש שיבואו לעשות כן אף במומי העין, ולהתירו לאחר שחיטתו.
