משנה ו: הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן, דִּינָיו בְּטֵלִים. לְהָעִיד, עֵדוּתָיו בְּטֵלִין. לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ, מֵימָיו מֵי מְעָרָה וְאֶפְרוֹ אֵפֶר מִקְלֶה. אִם הָיָה כֹהֵן וְטִמְּאָהוּ מִתְּרוּמָתוֹ, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקוֹ וְסָכוֹ. וְאִם הָיָה זָקֵן, מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר. וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כַּפּוֹעֵל:
משנה ו: נאמר בתורה (דברים ד ה) 'רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי', ולמדו מכך חכמים, שכך אמר להם משה רבינו, כשם שאני לימדתי אתכם בחינם, כי כך ציוני ה', כך אתם תלמדו את האחרים בחינם, ולכן, הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ כדי לָדוּן, אפילו אם נטל משני בעלי הדין, שאין בכך משום איסור שוחד, מכל מקום דִּינָיו בְּטֵלִים. והנוטל שכר כדי לְהָעִיד, עֵדוּתָיו בְּטֵלִין. הנוטל שכר כדי לְהַזּוֹת מי חטאת, וּלְקַדֵּשׁ – לערב את אפר הפרה במים, ולקדשם, מֵימָיו הם כמֵי מְעָרָה, וכאילו אינם מים חיים הנצרכים למי חטאת, וְאֶפְרוֹ הוא כאֵפֶר מִקְלֶה – אפר שריפה סתם, ולא כאפר פרה אדומה. אמנם, אִם אותו אדם הרואה את הבכור, או שדן את הדין, הָיָה כֹהֵן, וְטִמְּאָהוּ מִתְּרוּמָתוֹ – ובדרכו לאותו מקום עבור אותו אדם נטמא ונאסר עליו לאכול בתרומה, שהיא זולה יותר מחולין, ונגרם לו בכך הפסד, אזי אותו אדם שעבורו נטמא הכהן מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקוֹ וְסָכוֹ, ואין בכך איסור, כיון שאין זה כשכר לאותו אדם, אלא מניעת הפסד. וְכן אִם הָיָה זָקֵן, מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר. וְכן אם היה בטל ממלאכתו לצורך כך, נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כַּפּוֹעֵל, ובאופנים אלו הדבר מותר.
