משנה ז: הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלֻּבָּן וְצוֹאִי, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים:
משנה ז: הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת – כהן החשוד להטיל בכוונה מומים בבכורות שהוא מקבל כמתנת כהונה, כדי שיוכל לאוכלם או למוכרם, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים, כיון שבשר הצבי דומה לבשר העגל, וחוששים שימכור בשר עגל בכור ויאמר שזהו בשר צבי, שאין בכורה נוהגת בו, וְלֹא קונים ממנו עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין – שאינם מעובדים, מחשש שזהו עור של בכור, אך עור מעובד מותר לקנות ממנו, כיון שלא מסתבר שיטרח לעבד את העור, אלא יחשוש שישמעו זאת החכמים ויאסרו את העורות, ויגרם לו הפסד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שניכר שהן שֶׁל נְקֵבָה, שאין קדושת בכורה נוהגת בה, אך תנא קמא סובר שאף זה אסור, מחשש שמא יטעה את הקונים ויאמר להם על עור של זכר שהוא של נקבה. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ, מאותו כהן החשוד על הבכורה, צֶמֶר מְלֻּבָּן וְצוֹאִי – אפילו צמר הנקי ורחוץ מלכלוך, ואין אומרים שאם היה זה צמר של בכור לא היה טורח בו [כפי שאומרים לגבי עורות מעובדים], כיון שזו טירחה מועטת, ואינו נמנע ממנה אף שיתכן שיפסיד את הצמר, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צמר טָווּי, וּבְגָדִים – לבדים, העשויים מצמר שאינו טווי, כיון שבטוויית הצמר והכנת הלבדים יש טירחה מרובה, ואין דרכו לטרוח כך בצמר של בכור, מחשש שיאסרו זאת החכמים ויפסידוהו:
