משנה ח: נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ, וְעֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. מוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא בְיַבְנֶה, וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. וְעוֹד שְׁלשָׁה הוֹסִיף. אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ. אֵת שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וּפִיו דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁנִּטַּל רֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ. וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין:
משנה ח: נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ של הבכור, וְכן אם נשבר עֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר כשהוא עומד, אלא רק כשהוא הולך, הרי זה מום. ומוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא, שהיה מומחה למומים [כמבואר לעיל פ"ד מ"ה] בְיַבְנֶה, וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. וְעוֹד שְׁלשָׁה מומים הוֹסִיף אילא, וכפי שיבוארו להלן, ואָמְרוּ לוֹ חכמים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ שייחשבו גם הם מומים, ואלו הם אותם שלשה, אֵת שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וּפִיו דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, ששפתו העליונה עודפת על התחתונה, וְשֶׁנִּטַּל רֹב החלק הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ, והיינו המקום שבו אין הלשון מחוברת, וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן הסכימו וקיבלו את דברי אילא המומחה, ואָמְרוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין:
