המשך משנה א: אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, הַמַּפֶּלֶת שְׁפִיר מָלֵא דָם, מָלֵא מַיִם, מָלֵא גְנִינִים, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן:
מבארת המשנה את האופן הרביעי, אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, הַמַּפֶּלֶת שְׁפִיר [-כמין שפופרת] מָלֵא דָם, או מָלֵא מַיִם, או מָלֵא גְנִינִים – גוונים שונים, ללא ריקום ולד כלל, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, כיון שלא נאמרה בהם בתורה לשון 'יצירה', כפי שנאמר באדם ובבהמות חיות ועופות, הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים לעיבורה, או קודם לכן, כל אלו אינם נחשבים ולד כלל, ולכן הַבָּא [-הנולד] אַחֲרֵיהֶן, הרי הוא בְּכוֹר גם לַנַּחֲלָה, לירש פי שנים, וְגם לַכֹּהֵן, שחייב הוא בפדיון הבן.
