משנה ג: מִי שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָאָב פָּטוּר. מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתָנוּ. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ג: מִי שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים תאומים, אף אם אין ידוע מי מהם נולד ראשון, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, כיון שבודאי אחד מהם בכור וחייב בפדיון. ואם מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, ואין ידוע אם הוא הבכור או לא, הָאָב פָּטוּר מחמש סלעים, כיון שיתכן שהבכור מת, ובכור שמת בתוך שלשים יום פטור מפדיון, והמוציא מחבירו עליו הראיה. מי שנולדו לו תאומים זכרים, ושניהם חיים, אך אין ידוע מי מהם הבכור, ומֵת הָאָב לאחר זמן קודם שפדאם, וְהַבָּנִים קַיָּמִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם נָתְנוּ את חמשת הסלעים מירושת אביהם עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ בנכסים, כדין נָתָנוּ, ואינם יכולים לחזור בהם. וְאִם לָאו, שחלקו תחילה בנכסים, פְּטוּרִין, והטעם לכך, כיון שכל אחד מהם פטור מלפדות את עצמו מספק, שהרי אין ידוע אם הוא בכור או לא, ואף שנכסי האב השתעבדו לתשלום חמשת הסלעים [שהרי האב היה חייב ממה נפשך לפדות את הבן הבכור, אף שאינו יודע מי הוא], סובר רבי מאיר ש'אין ברירה', כלומר, כאשר האחים חולקים בנכסי אביהם אנו אומרים שאין הכרח לכך שכל אחד קיבל את חלקו האמיתי בירושה, אלא נחשבים הם כ'לקוחות', כלומר, שבאמת שני החלקים מעורבים יחד, וכל אחד קונה מאחיו את חלקו בירושה תמורת החלק שנוטל אחיו, וכיון שהשעבוד של פדיון הבן נחשב כהלואה בעל פה, שאינה נגבית מלקוחות, ממילא אין הכהן יכול לתבוע מהם שישלמו לו חוב זה מנכסי אביהם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים, כיון שהוא סובר ש'יש ברירה', ולאחר שחלקו בנכסי האב אנו אומרים שהתברר שכל אחד קיבל את חלקו האמיתי בירושה, והיורש את אביו חייב לשלם את חובותיו, גם אותם שבעל פה, ולכן עליהם לשלם מנכסי האב את חמשת הסלעים.
מי שילדה אשתו תאומים, זָכָר וּנְקֵבָה, ואין ידוע מי נולד תחילה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, כיון שיתכן שהנקבה נולדה תחילה, ואין מוטל על האב חיוב פדיון כלל.
