משנה ט: הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק. וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא הַיָּבָם. וְכֻלָּן אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק:
משנה ט: נאמר בתורה (דברים כא יז) 'כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה', הַבְּכוֹר לאביו, נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם, כיון שפסוק זה עוסק באב, ולא באם. וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת האב, כיון שנאמר 'בכל אשר ימצא לו', והיינו במה שנמצא בידו בשעת מיתה, ולא במה שהשביח אחר כך, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק – אינו נוטל פי שנים בנכסים שהיו ראויים לבוא לרשות אביו, כפי שהוא נוטל בנכסים שהיו מוחזקים ביד אביו, ולכן אם מת האב, והיה אבי האב חי, אף שהיה האב ראוי לרשת את אביו, כיון שלא היו הנכסים מוחזקים בידו אין בנו הבכור נוטל בהם פי שנים, וכאשר ימות אבי האב, ויירשוהו הבנים, יחלקו בשוה בנכסים אלו, ולא יטול בהם הבכור פי שנים. וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ – אין האשה גובה את כתובתה אלא מנכסים שהיו מוחזקים ביד בעלה בשעת מיתתו, ולא משבח שהשביחו הנכסים לאחר מותו, ולא מנכסים שהיו ראויים לבוא לידו אך עדיין לא הוחזקו בידו בשעת מיתה, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן – מזונות שנוטלות הבנות מנכסי האב לאחר מיתתו, שזהו אחד מתנאי הכתובה, אינם אלא מנכסים שהיו ברשות אביהם, ולא מהשבח ולא מהראוי, וְלֹא הַיָּבָם, אף שלאחר שמייבם הוא את אשת אחיו יורש הוא את כל נכסי אחיו, אינו נוטל את השבח ולא את הראוי לבוא לנכסי אחיו [אלא השבח והראוי מתחלקים בין כל האחים בשוה], חוזרת המשנה ואומרת, וְכֻלָּן אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח, להשמיענו שאפילו שבח שבא מעצמו, ללא הוצאות, אינם נוטלים, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק, להשמיע שאפילו דבר הראוי שבודאי יבוא לאחר זמן, מכל מקום כיון שבשעת מיתתו עדיין לא בא לרשותו, דינו כ'ראוי', ואין הבכור ושאר המנויים במשנתנו נוטלים זאת.
