פרק ט, משנה א: מַעְשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְּנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה. בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים, וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. בֶּחָדָשׁ, וּבַיָּשָׁן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. שֶׁהָיָה בַּדִּין, מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז), וָצֹאן, מִשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:
פרק ט, משנה א: נאמר בתורה (ויקרא כז לב) 'וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה", ובהמת מעשר בהמה מוקרבת בבית המקדש, דמה ניתן על המזבח וחלבה מוקטר עליו, ושאר הבשר נאכל לבעלים בטהרה ובירושלים, כדין שלמים. ואם היא בעלת מום, נאכלת בטומאה ובכל מקום. פרק זה מבאר את ההלכות השייכות לענין מעשר בהמה: מַעְשַׂר בְּהֵמָה טהורה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת [-בזמן שבית המקדש קיים] וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת [אמנם תקנו חכמים שלא יפרישו מעשר בהמה בזמן הזה, מחשש שיבואו בה לידי תקלה, שיגזזוה, יעשו בה מלאכה, או אף ישחטוה קודם שנפל בה מום, שלא כדין], בַּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין, ואפילו בקדשים קלים, שיש אומרים שהם ממון בעלים, מכל מקום מיעטה אותם התורה בלשון 'והיה קודש', ולא מי שכבר קדוש, וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה – אין לערב יחד את הבקר והצאן ולעשרם, אלא יש לעשר כל מין בפני עצמו. ונוהג מעשר בהמה בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים, וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה, כיון שכל ה'צאן' נחשב מין אחד.
מעשר בהמה נוהג בֶּחָדָשׁ – בבהמות שנולדו לאחר ראש חדש אלול, שזהו 'ראש השנה' לענין מעשר בהמה, וּבַיָּשָׁן – בבהמות שנולדו קודם ראש חדש אלול, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה, אלא יש לעשר את הבהמות שנולדו קודם אלול בפני עצמן, ואת אותן שנולדו לאחר ראש חדש אלול בפני עצמן, כיון שנאמר (דברים יד כב) 'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר', וכפל הלשון מלמד שמדובר כאן בשתי מעשרות, מעשר תבואה ומעשר בהמה, והשוותה אותם התורה זה לזה, ללמד שכשם שמעשר תבואה אין מעשרים משנה אחת לחברתה, שנאמר באותו פסוק 'הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה', כך מעשר בהמה אין מעשרים משנה אחת לחברתה. מוסיפה המשנה ומבארת, שֶׁהָיָה בַּדִּין – הייתי יכול ללמוד דבר זה בקל וחומר, ולומר כך, מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן, שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, וכפי שהתבאר שכל שנה מתעשרת בפני עצמה, הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בפסוק (ויקרא כז לב) 'וָצֹאן', מַשְׁמָע מכך שכָּל מיני הצֹאן נחשבים כמין אֶחָד לענין מעשר בהמה.
