משנה ג: הַלָּקוּחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, חַיָּבִין. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, חַיָּבִּין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:
משנה ג: חיוב הפרשת מעשר בהמה הוא רק בבהמות שנולדו אצל האדם עצמו, אבל הַלָּקוּחַ – בהמות שקנה האדם מחבירו, אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, שנאמר (שמות כב כח-כט) 'בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ', ומסמיכות הפסוקים יש לדרוש שכשם שבכור בניך אינו לקוח ואינו ניתן במתנה, אלא נולד בביתו, כך מעשר בהמה אינו נוהג בלקוח וניתן במתנה אלא במי שנולד ברשותו [ואף שפסוק זה עוסק בבכור בהמה, הרי לשון 'כן תעשה' אינה שייכת בבכור, שהוא קדוש מרחם, ולכן יש לדרוש זאת על מעשר בהמה, שבא על ידי 'עשייה' של הבעלים].
להבנת המשך המשנה יש להקדים דינים הנוגעים למצוות נתינת מחצית השקל: מצוות התורה היא לתת 'מחצית השקל', ואמרו חכמים שאם שני בני אדם נותנים יחד שקל שלם, עליהם להוסיף מטבע קטנה, כיון שכאשר יבואו הגזברים לפרוט את השקל לשני חצאים, יצטרכו לשלם מעט לשולחני המחליף את המטבעות. ותוספת מטבע זו מכונה 'קלבון', כלומר, דבר קל המשלים את ההפרש שבין המטבעות. ולגבי שותפים הנותנים יחד מחצית השקל יבואר עתה שיש שני סוגי שותפות ממונית, יש שותפות של בני אדם זרים, ויש שותפות של אחים שירשו יחד את נכסי אביהם ועדיין לא התחלקו, ויש נפקא מינה בין סוגי השותפויות לגבי מחצית השקל ולגבי מעשר בהמה: הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין – אחים שירשו את אביהם, והתחלקו בנכסים, ואחר כך חזרו ונעשו שותפים, הרי דינם כבני אדם זרים שהשתתפו, ולכן אם הם נותנים יחד מחצית השקל, הדין הוא שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, כמו כל שותפים, ופְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה – אינם חייבים להפריש מעשר בהמה מבהמות השייכות להם בשותפות, מאחר וחיוב הפרשת מעשר בהמה מוטל רק על אדם שיש לו בהמות לבדו, ולא על בהמות של שותפים. וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה – אחים שירשו את אביהם ועדיין לא חלקו בנכסים, שאין דינם כשותפים ממש, ולכן חייבים הם להפריש מעשר בהמה מבהמות שנולדו ברשותם, אם הם נותנים יחד מחצית השקל מנכסי הירושה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן, כיון שהממון נחשב כשייך עדיין לאביהם, ואב הנותן מחצית השקל עבור בניו פטור מן הקלבון. מבארת עתה המשנה מתי צריכים האחים להפריש מעשר בהמה, קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת – ירשו מאביהם בהמות, חַיָּבִין במעשר בהמה, ואז פטורים הם מהוספת קלבון. וְאִם לָאו [וכפי שיבואר להלן], פְּטוּרִין. ומבארת המשנה מהו 'ואם לאו', שאם חָלְקוּ בירושת אביהם, וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, הרי הם ככל שותפים, וחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:
