הגמרא מביאה הנהגות נוספות השייכות לענין התפילה: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בַּתְּחִלָּה – לפני תפילת שמונה עשרה, אוֹמֵר המתפלל את הפסוק (תהלים נא יז) 'ה' שְׂפָתַי תִּפְתַּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ', וּבַסוֹף – לאחר סיום תפילת שמונה עשרה אוֹמֵר את הפסוק (שם יט טו) 'יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וגו' וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי'.
מימרא נוספת: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, הַמִּתְפַּלֵּל תפילת שמונה עשרה, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת רַגְלָיו שיהיו ישרות ושוות כאחת, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי המלאכים (יחזקאל א ז) 'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה', בלשון יחיד, וכיון שכשעומד האדם בתפילה לפני ה' הרי הוא נמשל כמלאך (רבינו בחיי), יש לו לכוין את רגליו כדי שייראו כרגל אחת.
מימרא נוספת: וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, כטעם שיבואר להלן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל א) 'מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה". תַּנְיָא נָמִי הֲכִי – שנינו כך אף בברייתא, מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יַעֲמֹד לֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל, וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין גַּבְהוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם – אין ראוי לאדם להגביה את עצמו כשהוא עומד לפני ה'. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה גמורה לַדָּבָר מן הפסוק, מכל מקום יש זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה", ואף שפשט הפסוק הוא ש'מעמקים' היינו הדוחק והצרות, שמתוכם קורא לה', יש בכך גם רמז לכך שיעמוד במקום נמוך. מביאה הברייתא ראיה נוספת: וּכְתִיב (תהלים קב א) 'תְּפִלָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲטֹף', ו'עני' האמור כאן הוא שפל וענוותן, שכך ראוי להתפלל, ולכך אין לעמוד במקום גבוה.
מימרא נוספת: וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, מַאי דִּכְתִיב – כיצד נדרש הפסוק (ויקרא יט כו) 'לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם', כך יש לדורשו, לֹא תֹאכְלוּ בתחילת היום קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם – על חייכם, ולכן אסור לאכול לפני תפילת שחרית.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תפילת שחרית, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (מלכים א' יד ט) 'וְאוֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוֶךָ', אַל תִּקְרֵי 'גֵוֶךָ' אֶלָּא יש לדרוש את הפסוק כאילו נאמר 'גֵּאֶיךָ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על אותו אדם, לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה וְנִתְגָּאָה זֶה, קִבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
שנינו במשנה: 'רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שסוף זמן קריאת שמע הוא עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת'. אומרת הגמרא: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
שנינו במשנה: הַקּוֹרֵא מִכָּאן וָאֵילָךְ [לאחר זמן קריאת שמע] לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה. מבארת הגמרא: אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר מַר עוּקְבָא, מַאי – מה כוונת המשנה באומרה 'לֹא הִפְסִיד', שלֹא הִפְסִיד את הבְּרָכוֹת, ויכול לקרוא קריאת שמע בברכותיה. תַּנְיָא נָמִי הֲכִי – שנינו כן אף בברייתא, הַקּוֹרֵא מִכָּאן וָאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, ויש לו שכר כְּאָדָם שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, אֲבָל מְבָרֵךְ הוּא לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. [אף שלכאורה דבר פשוט הוא שיקבל שכר כעוסק בתורה, החידוש הוא שאף שאסור לומר בעל פה את התורה שבכתב, מכל מקום כיון שיש חיוב לומר פרשת קריאת שמע בזמנים מסוימים, אף הקורא אותה שלא בזמנה רשאי לאומרה בעל פה, ויש לו שכר על כך. (רבינו יונה)].
משנה
נאמר בתורה לגבי קריאת שמע 'בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ', משנתנו מביאה מחלוקת האם כוונת התורה להגדיר רק את זמן הקריאה, או גם את תנוחת האדם בעת הקריאה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב – בקריאת שמע של ערבית, כָּל בני האָדָם יַטּוּ – ישכבו על צידם וְיִקְרְאוּ קריאת שמע, ולא יעמדו או ישבו, וּבַבֹּקֶר – בקריאת שמע של שחרית, יַעַמְדוּ ויקראו, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ', וכוונת התורה שתהא הקריאה באופן של שכיבה וקימה. וּבֵית הִלֵּל חולקים ואוֹמְרִים, כָּל בני האָדָם קוֹרִין כְּדַרְכָּן – כל אחד קורא כרצונו, בהליכה, בעמידה, בישיבה או בשכיבה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ', הרי שיכול האדם לקרוא קריאת שמע דרך הילוכו. ממשיכים בית הלל ומבארים, אִם כֵּן, שניתן לקרוא קריאת שמע בכל אופן שהוא, לָמָּה נֶאֱמַר 'וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ', אלא באה התורה ללמד את זמני קריאת שמע, שהם בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין, אך הקריאה עצמה יכולה להיות בכל אופן שירצה האדם.
גמרא
הגמרא מביאה ברייתא בענין מחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, הקוראים קריאת שמע יכולים לעשות כן בכל אופן שהוא, עוֹמְדִין וְקוֹרִין, יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין, מַטִּין [-שוכבים על צידם] וְקוֹרִין, עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן וְקוֹרִין. מוסיף הרי"ף: וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה, שיכול האדם לקרוא אפילו תוך כדי עיסוק במלאכתו, הוא דוקא בְּפֶרֶק שֵׁנִי – בפרשה שניה של קריאת שמע, מ'והיה אם שמוע' והלאה, אֲבָל בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן, שזו פרשת 'שמע' ו'ואהבת' עד 'ובשעריך', אֵינוֹ קוֹרֵא וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר קַמָּן – כמו שתבאר הגמרא בעצמה להלן (פרק שני).
