משנה ז: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין:
משנה ז: משנתנו עוסקת בהלכות תפילת מוסף: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין – לא תיקנו חכמים תפילת מוסף, אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר – בחבורת בני אדם שבעיר, כלומר, בציבור, אבל אדם המתפלל ביחידות פטור מתפילת מוסף. והטעם לכך, כיון שאין זו תפילת בקשה ותחנונים, די בכך שהציבור יתפללו אותה, ואין כל יחיד המתפלל בפני עצמו חייב בה [אף שכל תפילות שבת ויום טוב אין בהם תחנונים, תיקנו אותם כנגד תפילות החול, שיש בהם תחנונים. אך תפילת מוסף נתקנה מתחילתה רק לשם הזכרת הקרבנות]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תפילת מוסף נתקנה בין כשמתפללים בְּחֶבֶר עִיר, וּבין כשמתפללים שֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר, אלא ביחידות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ – בשם רבי אליעזר בן עזריה, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, המתפללים תפילת מוסף, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, אבל במקום שאין חבר עיר, כל יחיד ויחיד חייב להתפלל תפילת מוסף, ושלא כדברי תנא קמא בדעת רבי אלעזר בן עזריה, שלעולם יחיד אינו מתפלל תפילה זו.
