משנה ג: כֵּיצַד מְזַמְּנִין, בִּשְׁלשָׁה אוֹמֵר נְבָרֵךְ. בִּשְׁלשָׁה וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר, נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר, נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכָלְנוּ. בְּרִבּוֹא וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכָלְנוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים סח). אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מֻעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ:
משנתנו מבררת את נוסח הזימון: כֵּיצַד מְזַמְּנִין – מה הוא נוסח ברכת הזימון, בִּשְׁלֹשָׁה בני אדם אוֹמֵר 'נְבָרֵךְ'. בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא, אוֹמֵר 'בָּרְכוּ', כיון שיש שלשה בני אדם מלבדו. בַּעֲשָׂרָה בני אדם מוסיף את שם ה' ואוֹמֵר 'נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ', בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר 'בָּרְכוּ', ולדעה זו, שהיא דעת רבי עקיבא, אֶחָד עַשָׂרָה וְאֶחָד עַשָׂרָה רִבּוֹא – בין עשרה בני אדם ובין מאה אלף בני אדם, מברכים באותו נוסח.
עתה מביאה המשנה את דעת רבי יוסי הגלילי, שסובר שיש חילוק בנוסח הזימון לפי מספר האנשים: בְּמֵאָה בני אדם שאכלו יחד, הוּא [-המזמן] אוֹמֵר 'נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ', בְּמֵאָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ לה' אלוקינו. בְּאֶלֶף אוֹמֵר 'נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל', בְּאֶלֶף וָהוּא אוֹמֵר 'בָּרְכוּ'. בְּרִבּוֹא [-עשרת אלפים] אוֹמֵר, 'נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ', בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר 'בָּרְכוּ'. מוסיפה המשנה, בכל הנוסחאות שהתבארו, כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ – באותו נוסח שהמזמן אומר, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו המסובים, ולכן בריבוא והוא עונים אחריו 'בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ'. והלכות אלו הן לדעת רבי יוסי הגלילי, שהיה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, כז) 'בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל'. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מֻעָטִין אוֹמֵר רק 'בָּרְכוּ אֶת ה". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל חולק על רבי עקיבא ואוֹמֵר, יש לומר בבית הכנסת 'בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ':
