משנה ב: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לְּמִּזְרָח וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח, מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם, מֵעַכּוֹ לַצָּפון, וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִּטִּין.
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, תיקנו חכמים ששליח המביא גט מחוץ לארץ לאשה הנמצאת בארץ ישראל, צריך להעיד ולומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', משנתנו מפרטת עתה מי הן הערים הנמצאות בגבולות ארץ ישראל, שהמביא גט מהן והלאה צריך לומר כן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵהעיר רֶקֶם לְּצד מִּזְרָח זהו חוץ לארץ, וְרֶקֶם עצמה דינה כַּמִּזְרָח, כלומר, מחוץ לארץ היא. מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם זהו חוץ לארץ, וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם, כלומר, נידונת כחוץ לארץ [ואף שאשקלון היא מערי ארץ ישראל, כמפורש בנביא, כיון שהיא רחוקה מעיקר הישוב של ארץ ישראל, ואינם בני תורה, הצריכום חכמים להעיד על כל גט הבא משם. מֵעַכּוֹ לַצָּפון, וְעַכּוֹ עצמה נידונית כַּצָּפוֹן [אף כאן יש שמבארים כפי שהתבאר לעיל, שהיתה רחוקה מעיקר ישוב ארץ ישראל, ויש המבארים שחציה היה בחוץ לארץ וחציה בארץ ישראל. [ולא פירט התנא עיר הנמצאת במערב, לפי שהים הוא גבולה המערבי של ארץ ישראל].
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ נידונת כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְענין גִּטִּין.
