משנה ד: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַּקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָה, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין:
אֵין כּוֹתְבִין את הגט בִּמְחֻבָּר לַּקַּרְקַע, כגון על עלה או ענף של עץ המחובר לקרקע, כיון שלצורך נתינתו לאשה יש צורך לקוצצו, ולמדו חכמים מהלשון 'וכתב' 'ונתן' שגט צריך להיות מחוסר רק כתיבה ונתינה, אבל גט המחוסר גם קציצה קודם נתינתו, פסול. כְּתָבוֹ – התחיל את כתיבת טופס הגט בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ, וסיים את כתיבת התורף שבו, שהם שמות האיש והאשה והזמן כשהוא תלוש, וַחֲתָמוֹ – חתמו עליו עדים, וּנְתָנוֹ לָה, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כל כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין את הגט לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק – שכתבו עליו ומחקוהו, וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא – קלף המעובד באופן שניתן למוחקו ואין הדבר ניכר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, שהרי ניתן למחוק חלק מהפרטים שבגט ולכתוב דברים אחרים, ואף אם לא עשו כן, שטר היכול להזדייף פסול, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין בגט אשה, כיון שהם סוברים שעיקר הגירושין נעשה על ידי העדים הרואים את מסירת הגט מהאיש לאשה, ואין צורך שיהא הגט ראוי לשמש לאחר זמן כראיה לגירושין [אבל בשאר שטרות ממון, שעדי החתימה הם המוכיחים את אמיתות השטר, אף חכמים פוסלים שטר שיכול להזדייף].
