משנה ו: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה, עוֹשֶׂה בֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אֶלָּא אוֹמֵר, שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי:
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, שצריך הוא להעיד בשעת נתינת הגט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם, וְחָלָה השליח ואינו יכול ללכת ולמסור את הגט לאשה, עוֹשֶׂה בֵית דִּין – ממנים בית דין שליח נוסף, וּמְשַׁלְּחוֹ – שולח את הגט ביד השליח השני, וְהשליח הראשון אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם – לפני הדיינים 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם'. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אֶלָּא אוֹמֵר 'שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי', ואנו סומכים על בית דין שעשו את הדבר כתיקונו.
