משנה א: הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ, גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל. קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל. אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ:
המשניות הבאות מבארות את דינו של גט שנשלח לאשה, וקודם שהגיע לידה – ביטלו הבעל.
אדם הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְקודם שהגיע הגט ליד האשה הִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ – הלך הבעל לדרכו ופגש את השליח [ואפילו שלא רדף אחריו בכוונה, אלא פגשו במקרה], אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ, וְאָמַר לוֹ בעצמו או על ידי שלוחו, גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל [והחידוש באופן הראשון הוא שאף על פי שלא התכוון לרדוף אחריו, אנו מאמינים לו שכוונתו לבטל את הגט באמת, ואין אומרים שאילו היה רוצה לבטלו ודאי היה רודף אחרי השליח, ואם כן זו ראיה שכוונתו רק לצער את האשה, אלא הגט בטל].
אופן נוסף: קָדַם הבעל והלך אֵצֶל אִשְׁתּוֹ קודם שבא השליח להביא לה את הגט, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ, וְאָמַר לָהּ גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ [-אלייך] בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל, ואף שלא הודיע זאת לשליח.
אבל אִם אמר כן מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ, שהרי היא כבר מגורשת.
