משנה ג: אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְגוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל מִפְנֵּי תִקּוּן הָעוֹלָם:
משנתנו ממשיכה ומביאה תקנה נוספת של רבן גמליאל.
תחילה מביאה המשנה את עיקר הדין, ואחר כך מבארת את התקנה וטעמה: אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת – גובה את כתובתה מִנִּכְסֵי היְתוֹמִים, אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שנשבעת שלא קיבלה כלום, אך נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ – היו בית דין נמנעים מלהשביעה, כיון שחששו שתשבע לשקר, ותורה היתר לעצמה מחמת שהיא טורחת לפני היתומים, וסוברת שמגיע לה שכר על כך, וכיון שלא היו משביעים אותה, היתה מפסידה את דמי כתובתה. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, כגון שתנדור שלא תאכל מיני פירות מסוימים אם נטלה ממון מדמי כתובתה, וְגוֹבָה כְתֻבָּתָהּ, וכיון שאין עונש הנדר חמור כמו עונש השבועה, לא נמנעו מכך, וגובה כתובתה [ויש בזה משום 'תיקון העולם', כמבואר בהמשך המשנה, כיון שעל ידי זה לא תמנענה נשים מלהינשא, מחשש שתפסדנה כתובתן].
תקנה נוספת: אף שמעיקר הדין די בעדים שרואים את מסירת הגט מיד הבעל ליד האשה, יש לחשוש שמא ימות אחד מהם ולא יוכלו להעיד על הגירושין, התקין רבן גמליאל שיהיו הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, ועל ידי זה הגט שבידה מוכיח מיד את הגירושין, אף בלא שיעידו על כך עדים בעל פה.
הִלֵּל הזקן הִתְקִין 'פְּרוֹזְבּוּל', שמוסר האדם את חובותיו לבית דין לפני סוף שנת השמיטה, כדי שלא יישמטו חובותיו, אלא יוכל לגבותם, מִפְנֵּי תִקּוּן הָעוֹלָם, שלא יימנעו בני אדם מלהלוות סמוך לשמיטה, מחשש שיישמטו החובות בשביעית.
