משנה ה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד. (יִבָּטֵל), וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:
מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד כנעני וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, כגון שהיה שייך לשני בני אדם בשותפות, ואחד מהם הוציאו לחירות, ועדיין משועבד הוא בחציו לרבו השני, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד, וְאֶת עַצְמוֹ [-והוא חופשי לעצמו] יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ – תקנה זו טובה היא לרבו השני, שמשתמש בעבד חצי מהזמן, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם – אך עדיין אין זו תקנה טובה לעבד, לענין נישואיו, שהרי לִשָּׂא שִׁפְחָה כנענית אִי אֶפְשָׁר, משום שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, האסור בשפחה כנענית. ולישא בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁהרי כְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד, וישראלית אסורה בעבד כנעני. ואם תאמר ש(יִבָּטֵל) ולא ישא אשה, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ', כלומר, ה' ברא את העולם כדי ליישבו בבני אדם. אֶלָּא, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ השני, וְאף הוא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב העבד לאדון השני שְׁטָר חוב עַל חֲצִי דָמָיו, כדי שלא יפסיד. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
