שבת
ד' אדר התשפ"ו
שבת
ד' אדר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת גיטין, פרק ה, משנה ג

משנה ג: אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּרוֹת וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה, לֹא יִשָּׁבֵעַ, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

משנתנו ממשיכה בדיני נכסים שביד הלקוחות [משועבדים], ומפרטת חובות ממון נוספים שאינם נגבים מנכסים אלו:
אֵין מוֹצִיאִין – אין גובים לַאֲכִילַת פֵּרוֹת וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת – גזלן שגזל קרקע ומכרה לאדם אחר, והקונה זרעה ואכל את פירותיה, או שנטע בה אילנות והשביח את שוויה, יכול הנגזל להוציא מיד הקונה את הקרקע עצמה עם הפירות והשבח שהשביחה, ומשלם לו רק את הוצאותיו, ואילו הקונה חוזר ותובע מהגזלן שמכר לו את הקרקע שישלם לו את הקרקע עצמה ששילם לו עליה, וגם את שווי הפירות והשבח שהשביחה [החלק שיותר על ההוצאה, שהרי את ההוצאה כבר קיבל מהנגזל], ואף שאת שווי הקרקע עצמה יכול הקונה לגבות גם מלקוחותיו של הגזלן, שקנו את קרקעותיו [כיון שהכסף ששילם הקונה לגזלן תמורת הקרקע נחשב עתה כהלוואה, וכיון שכתב שטר מכירה הרי זו כהלואה בשטר, ומלוה בשטר גובה את חובו מנכסים משועבדים], את שווי הפירות והשבח יכול הקונה לגבות רק מהגזלן עצמו, ולא מלקוחותיו, כיון שחיוב זה אינו כתוב בשטר. וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת – וכן אדם שמת והניח אלמנה ובנות, ומתנאי כתובה הוא שיתפרנסו מנכסיו לאחר מותו, אין גובים חיוב זה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים שביד הלקוחות, אלא מנכסים שביד היורשים בלבד, והטעם בדינים אלו הוא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כלומר, כיון שאדם הקונה קרקע יכול לברר לפני כן כמה הם חובותיו של המוכר, והאם יש לו נכסים אחרים לשלם מהם את חובותיו, ואם לא בירר וקנה את נכסיו האחרונים, הרי הוא הפסיד לעצמו, ויכולים הנושים להוציא ממנו את הקרקע [והוא חוזר ותובע את המוכר], אבל בדברים אלו, שהם פירות ושבח ומזונות האלמנה והבנות, אין אפשרות לברר תחילה כמה הוא החוב, כיון שהם דברים שאין להם קיצבה, שהרי יכול הקונה להשביח את הקרקע הרבה, וכן אין ידוע כמה מזונות יצטרכו האשה והבנות, ולכן תיקנו חכמים שאין גובים דברים אלו מנכסים שביד הלקוחות, שהרי בדברים אלו אין אדם יכול להזהר ולברר קודם שיקנה נכסים.

וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה, וכשבא להשיבה למאבד תבעו הלה שאינו משיב את כולה, וכגון שאומר שמצא מאה זוז והמאבד טוען שאיבד מאתיים, אף שהוא מודה במקצת המחויב שבועה מן התורה, תיקנו חכמים שלֹא יִשָּׁבַע, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, שאם תחייבנו שבועה לא ירצה שום אדם להשיב אבידה, מחשש שהלה יתבענו ויטען שלא השיב את כולה, ויצטרך להשבע.

https://2halachot.org/halacha/מסכת-שבועות-פרק-ז-משנה-ג