משנה ו: מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר וְאָמַר כָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְּׁתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִי, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים, אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵּט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט:
מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר, וְאָמַר שכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, ופירט את שמו ושם אשתו ושם עירו, הֲרֵי אֵלּוּ השומעים את קולו נחשבים כשלוחים שלו, ויִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ [ואף שלא אמר 'תנו', הרי הוא כמסוכן למות, שהתבאר לעיל שאף אם אמר רק כתבו, כותבים ונותנים]. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר 'כִתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי', ולא אמר 'כתבו ותנו', רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ – אמר כן דרך שחוק, ואין כותבים ונותנים לה.
מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, והשומעים כתבו ונתנו לה גט, וְאחרי שקיבלה את הגט עָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג, וְנָפַל, וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כך אָמְרוּ חֲכָמִים על מעשה זה, אִם אדם זה מֵעַצְמוֹ נָפַל – הפיל את עצמו, הֲרֵי זֶה גֵּט, כיון שבודאי ידע שהוא עומד להמית את עצמו, ודינו כנידון למוות שאמר 'כתבו' ולא אמר 'תנו', שהתבאר במשנה לעיל שכותבים ונותנים. אך אִם הָרוּחַ שבראש הגג דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט, כיון שדינו כבריא שאמר כן, שאנו תולים שאמר כן דרך שחוק.
