משנה ה: הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בְּצִידֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִטֵךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי, וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:
משנתנו ממשיכה בדיני תנאים בנתינת הגט:
הנותן גט לאשתו, ואומר לה 'הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז', הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת מיד, וְתִתֵּן – וצריכה לקיים את תנאו, ולתת לו מאתים זוז. אמר לה 'הרי את מגורשת עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם', אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת.
[בגמרא מבואר שיש להוסיף כאן קטע זה:], אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי [-בגד יקר], ואבדה איצטליתו, אינה יכולה לקיים את התנאי על ידי נתינת דמיה, כיון שכוונתו היתה בדווקא שתתן לו בגד זה. ורבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר שמפרשים את כוונתו שלא בדווקא, ורצונו רק ברווח שיגיע אליו, ולכן יכולה לתת לו את דמי הבגד. ומסייע לדבריו ממעשה שהיה, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בְמקום ששמו צִידֹן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ 'הֲרֵי זֶה גִטֵךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי', וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים שתִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ, והרי זה נחשב כקיום התנאי, והיא מגורשת.
