משנה ג: וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין. וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב, אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ, קָרוֹב לַמַּלְוֶה, זָכָה הַלּוֶֹה. קָרוֹב לַלּוֶֹה, הַלּוֶֹה חַיָּב. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ. הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. הוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
כפי שהתבאר בסוף המשנה הקודמת, אם נפל הגט ביניהם, אנו דנים זאת לפי מי משניהם שיכול לשמור על הגט, משנתנו מביאה דינים נוספים התלויים בזה:
וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין, אם זרק לה את כסף קדושיה ונפל ביניהם, אם היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול, הרי היא מקודשת וכו'. וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב, אם אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרוֹק לִי חוֹבִי בתורת גיטין [-כפי ההלכה של זריקת גט], וּזְרָקוֹ לוֹ, אם נפל קָרוֹב לַמַּלְוֶה, זָכָה הַלּוֶֹה – נפטר הלוה מחובו. אך אם נפל קָרוֹב לַלּוֶֹה, הַלּוֶֹה נשאר חַיָּב. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – נפל במקום ששניהם יכולים לשומרו, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ [כלומר אם אבד הממון לאחר מכן, כל אחד מפסיד כל אחד חצי].
הָיְתָה האשה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג השייך לה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הגט לַאֲוִיר הַגַּג – סמוך לשלשה טפחים קרוב לגג, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, כיון שמחשיבים זאת כאילו הגיע הגט לידה. היה הוּא עומד מִלְמַעְלָה, וְהִיא מִלְּמַטָּה, והחצר שייכת לה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג ונכנס לאויר החצר, אפילו אם קודם שהגיע הגט לידה ממש נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת [ובתנאי שבשעת הזריקה של הגט לא היתה האש קיימת, אלא אחר כך נדלקה, אבל אם היתה האש קיימת תחילה, הרי מיד בשעת הזריקה נחשב הגט כעומד להשרף, ואינו עומד לנוח בחצר, ואינו גט].
